מי אתה, ג'ורג' הקדוש

מי אתה, בעצם, ג'ורג' הקדוש?
(פורסם ב"מסע אחר" גליון נובמבר 2013 בקיצורים וללא הצילומים שכאן)

st george costume 1

ג'ורג' הקדוש, שאת קברו מראים אצלנו, בלוד, הוא הקדוש הפופולארי ביותר בעולם הנוצרי, כמובן אחרי השלישייה הפותחת: ישוע, מרים ויוחנן המטביל. בארצנו חקוקה דמותו מעל לכניסה לבתי נוצרים רבים, וחגיגות גדולות נערכות ביומו של הקדוש. כנראה שאין כל רקע היסטורי לדמותו והיא מקובצת מדמויות ומקדושים רבים אחרים שמקורם בנצרות, באסלאם ביהדות וגם בדמויות פוליתיאיסטיות. סיפורו של ג'ורג' יכול ללמד אותנו הרבה על פולחן הקדושים בעולם הנוצרי.

ג'ורג' חורי, נדר לג'ורג' הקדוש
   sloughterג'ורג' הקטן, ילד חמוד בן שלוש, היה נרגש מאוד. שוב ושוב התבונן במראה, מתפעל מהבגדים הנהדרים שתפרו לו, מדי ג'ורג' הקדוש: כובע צהוב-אדום ירוק, גלימת ארגמן רקומה בשוליה, מתניה צהובה וחולצה ומכנסיים ירוקים. לאבא של ג'ורג', אליאס, נולדו שלוש בנות ולפני ארבע שנים, ביום חגו של ג'ורג' הקדוש בלוד, הוא ניגש לכומר הכנסייה והבטיח לו שאם ייוולד לו בן הוא יקדיש אותו לג'ורג', יעני נדר. כעבור שנה נולד ג'ורג' הקטן, בן הזקונים האהוב.
   לפנות ערב הלכו אליאס, חנוט בחליפה, וג'ורג' הקטן במדי ג'ורג' המפוארים, גוררים כבש סרבן, אל כנסיית ג'ורג'. הכבש הזה המתין כבר בחצר הבית כחודש לאירוע, משמש בינתיים כחיית מחמד לג'ורג'. כעת עמדו בתור עם עוד אבות, ילדים וכבשים לקבל ברכה מהכומר. הכומר עמד על משטח הבטון המיוחד לכך, מבט של תיעוב בעיניו, והשתדל לא להסתכל ברחבת השחיטה המוצפת דם. הוא ברך את ג'ורג' בקצרה ואליאס מיהר ושחט את הכבש אל מול עיניו הנדהמות של ג'ורג' הקטן. לאחר מכן נטל אליאס את בנו על ידיו ודילג איתו שלוש פעמים מעל לגוויית הכבש המפרפר, משהו דומה לכפרות שלנו – הוא מת בעבורנו ואנחנו נחיה. ג'ורג'ים קטנים נוספים עמדו ליד שלולית דם גדולה וצפו במחזה המבעית. עובדי כנסייה במדים מיהרו לקחת במריצה את הפגר למקום בו יפשטו את עורו, ינקו אותו ויחלקו אותו לשלושה חלקים: אחד למשפחה, אחד לעניים ואחד לכומר – שתורם את חלקו גם כן לעניים. אליאס וג'ורג' חזרו הביתה, נושאים בשקית את הבשר הטרי שיותקן לארוחת הערב החגיגית.

הקדושים כעורכי דין
   כך אומר האדם הפשוט: "אלוהים גדול, בורא עולמות ומחריבם. מה לו ולצרות שלי, לשן הכואבת שבפי, לעקרות של אשתי ולפרה שלי שלא נותנת חלב. כדי להגיע אליו, על מנת שיעזור לי, אני זקוק לעורך דין טוב, עם מהלכים בשמיים".
הקדושים הם עורכי הדין של המאמין הנוצרי הפשוט כלפי השמים. הקדושים הראשונים היו מרטירים. "מרטיר" פירושו "עד" – עד לגדולת האל. (גם "שהיד" בערבית פירושו עד – בעברית אומרים "שהדי שבמרומים," כלומר "עדי שבמרומים," מאותו שורש, בארמית). המרטירים נהרגו, לרוב בייסורים איומים, על מזבח אמונתם ורובם הפכו לקדושים החשובים ביותר בנצרות.
האדם בוחר לו קדוש, שאליו יתפלל למילוי משאלותיו, אם משום שדמותו והביוגרפיה שלו מוצאות חן בעיניו או משום שהקדוש הוא פטרון של ארצו, של עדתו, של כפרו או אפילו של אגודת בעלי המקצוע שאליה הוא משתייך.
ג'ורג' הקדוש הוא כנראה הקדוש הפופולארי ביותר בעולם הנוצרי (פרט לישוע ולמרים אמו וליוחנן המטביל, כמובן). זאת משום שדמותו מוצגת כחייל גיבור, חמוש ורוכב על סוס – לעומת רוב הקדושים האחרים שהיו חמושים, לכל היותר, בצלב. ומי לא אוהב גיבורים? ברבות השנים הסתפחו למיתוס שלו מיתוסים נוספים והוא הפך לקדוש מקובץ (סינקרטי). הסיפור שלו מרתק והפולחנים הנערכים לכבודו מיוחדים במינם.george

היפה והחיה
   הסיפור הוא בערך כך (בערך –  כי יש לו גרסאות רבות): ג'ורג' נולד בקפדוקיה בשנת 300 והיה לקצין בצבאו של דיוקליטיאנוס, הקיסר רודף הנוצרים. יום אחד עבר ג'ורג', רכוב על סוסו הלבן, ליד gateעיר שדרקון נוראי ישב על מקור המים שלה. הדרקון חיסל את כל עדרי הבקר והצאן של העיר וכשלא נותר מהם דבר הוא דרש, בתמורה לגישה אל המים, שני צעירים טעימים לארוחת הבוקר בכל יום. כדי לא למות בצמא בחרו אנשי העיר על ידי הטלת גורל בשני צעירים בכל יום. יום אחד נפל הגורל על בת המלך, הנסיכה היפהפייה, והיא נפרדה מאביה הבוכה והלכה לקראת גורלה המר. בדיוק ברגע זה הופיע ג'ורג', התפלל לעזרה מישוע, תקף את הדרקון בחניתו (לה קראו משום מה "אסקלון", שזה בעצם "אשקלון")  ופצע אותו קשה. אז נטל את אזורה של הנסיכה, קשר אותו לצוואר הדרקון והנסיכה הוליכה את הדרקון כפודל אל תוך העיר. ראו זאת התושבים ומיהרו כולם להתנצר. רק אז שלף ג'ורג' את חרבו וחיסל את החיה הרעה.
לכשנודע לקיסר הרומאי שג'ורג' נוצרי, ציווה להוציא אותו להורג בעינויים. בישלו אותו בסיר, שרפו אותו ודשו את בשרו על גלגל העינויים אך הוא לעג לעינויים ונותר בחיים. לבסוף הסירו את ראשו ושמו קץ לפרשה. קברו אותו בעיר לוד שבארץ-ישראל והוא הפך לאחד מהקדושים החשובים בעולם הנוצרי.
היש אמת היסטורית מאחורי הסיפור? – כנראה שלא. כבר במאה החמישית הטילו תיאולוגים ספק באמיתותו. דמותו של ג'ורג' הקצין הנוצרי היא כנראה דמיונית ואליה סיפחו מאוחר יותר נוסח "מנוצר" של אגדת אנדרומדה.
אנדרומדה הייתה בתם של המלכה קסיופיאה והמלך קפאוס שהתגאו בכך שהיא יפה אפילו יותר מהנראידות, בנותיו של נראוס בתולות הים. andromedaבמיתולוגיה היוונית כמעט כל חטא נסלח – פרט לגאווה (היבריס). נראוס התלונן על כך בפני פוסידון, ששלח מפלצת ימית איומה לחופה של יפו וזו טרפה בכל יום כמה מתושבי העיר. התושבים פנו לאורקל (המדיום המעביר את דבר האלים) שאמר כי כדי לרַצות את המפלצת יש להקריב לה את אנדרומדה.
כך מצאה את עצמה אנדרומדה היפה קשורה לסלע שבפתח נמל יפו והמפלצת מתקרבת אליה, מתכוונת לבולעה. בדיוק באותו רגע חלף בשמי העיר פרסאוס, הסופרמן של העולם העתיק, רוכב על סוסו המכונף פגאסוס בדרכו ממדבר לוב ששם הרג את המדוזה, המפלצת האיומה. פרסאוס ראה את המתרחש, צלל למטה והסיר את ראש המפלצת. כמובן שהוא נשא את היפה לאישה – שלא כמו ג'ורג' האביר הנוצרי שלא נטה לרומאנים, ומאז הם חיים בעושר ובאושר וכולי. דמותו של ג'ורג' הורג הדרקון הפכה לסמל ניצחון הנצרות על כוחות הרשע והדרקון הוא השטן המנוצח.
אז הנה יש לנו קצין בצבא דיוקליטיאנוס שאליו צרפו את פרסאוס מאגדת אנדרומדה, אבל זה לא הכול.

הירוק המרפא משוגעים
   במאה השביעית נכבשה ארץ ישראל על ידי המוסלמים שהביאו אתם אמונות חדשות. אחת הדמויות הנערצות באסלאם היא אל-חַ'דְר שפירושו "הירוק". הצבע הירוק מקודש לאסלאם שהגיע מהמדבר הצהוב. אל-ח'דר מוזכר בקוראן, אם כי לא בשמו, בסורה 18, "המערה", כמלווה של משה במסע מופלא, דמות שעלתה על משה בידע ובקדושה ואף זכתה בחיי נצח. אל-ח'דר מביא את הגשם, וכך מוריק את האדמה. האסלאם רואה באל-ח'דר את בן דמותו של אליהו הנביא. גם אליהו הנביא זכה בחיי נצח – הוא עלה בסערה השמים (מלכים ב', ב', י"א) וגם הוא הביא את הגשם (מלכים א', י"ח, מ"ב – מ"ו).
הכובשים המוסלמים, רכובים על סוסים ונושאים חניתות, מצאו בארץ ישראל את ג'ורג' שראו בו בן דמותם, וחיברו אותו עם אל-ח'דר הנערץ. עכשיו הקדוש הכיל את ג'ורג', את פרסאוס, את אל-ח'דר ואת אליהו. אליהו התאים לדמות המקובצת כי, כג'ורג' הקצין, ידע לשאת חרב ואף שחט בה את נביאי הבעל.
ועוד תכונה משותפת לאל-ח'דר, לג'ורג' ולאליהו: שלושתם מרפאים חולי רוח. בארץ-ישראל הוקמו על ידי הנוצרים הרבה כנסיות ואתרים מקודשים לג'ורג' הקדוש. בכנסיות רבות מאלו הותקנה שרשרת עם קולר שרותקה לאחד הקירות. כשנכנסה בנוצרי או במוסלמי רוח רעה או שד, כלומר יצא מדעתו, היו מרתקים אותו בעזרת השרשרת ומניחים אותו כמה ימים ולילות בכנסייה עם קצת לחם עבש ומעט מים. לעיתים היו מזרזים את התהליך בעזרת מכות. משוגעים רבים העדיפו "להבריא" מהר ולא להמשיך ב"טיפול". מסורת זו הייתה משותפת, כנראה בגלל הקשר שלה לאליהו הנביא, גם ליהודים. חולי רוח יהודים עברו טיפול דומה, רק ללא השרשרת, במערת אליהו שבכרמל, המכונה בפי הערבים, כמובן, מערת אל ח'דר, והיא מקודשת – פרט ליהודים – גם למוסלמים, לנוצרים ואפילו לדרוזים. רק ממשלת המנדט הבריטית שמה קץ לפרקטיקה הזאת ופתחה במקומה מוסדות פסיכיאטריים.


טקס השרשרת
chain
בתקופתנו המודרנית טקסים ישנים הולכים ונעלמים מהעולם. נדיר מאוד לראות טקס חדש שנוצר ממש מול עיננו. אחד הבודדים הוא טקס השרשרת.

   שלטון המנדט הבריטי הביא מינהל מודרני לארץ ישראל. בין השאר נאסר הטיפול המסורתי בחולי הרוח ואלו נשלחו לטיפול בבתי חולים המיועדים לכך. בכנסיות המוקדשות לג'ורג' הקדוש נותרו השרשראות בהן רותקו המשוגעים ללא שימוש.
   אי מתי, במאה העשרים, שמו המתפללים את ליבם לשרשראות המוזרות שהם לא ידעו מה משמעותן. מישהו החליט שהשרשראות בוודאי קשורות לג'ורג'. באחת הכנסיות אמרו לי שזו השרשרת שבה נכבל ג'ורג' בזמן שעונה, באחרת נאמר לי שהיא בעצם הרסן של סוסו ובשלישית – שבה רותק הדרקון. כך או אחרת, השרשרת הפכה לחפץ מקודש והחל פולחן השרשרת. בחג ג'ורג' הקדוש בלוד אפשר לראות תור ארוך של מאמינים העומדים בסבלנות והכומר מעביר את קולר השרשרת שבע פעמים סביב גופו של המאמין ולוחש ברכה. ראיתי טקס דומה אפילו בכנסיית ג'ורג' הקדוש בפוסטט, הרובע הקופטי העתיק של קהיר. ביום חגו של מר אליאס (הוא אליהו, המזוהה עם ג'ורג')) בכנסייה שביציאה מירושלים לבית לחם הביאו המאמינים שרשרת כזו מאחת הכנסיות ועסקו בהעברתה על גופם בזמן הטקס, מעשה שהרגיז את הכומר שניהל אותו והוא "החרים" להם את השרשרת עד תום הטקס הרשמי.


סמוך לבריכות שלמה נמצא הכפר המוסלמי אל-ח'דר שלידו כנסייה נוצרית, יוונית-אורתודוקסית, המוקדשת לג'ורג' הקדוש. כנסייה זו הייתה ידועה במאה התשע עשרה כמרכז לטיפול בחולי רוח. טוופיק כנען (1882-1965), רופא ערבי וחוקר פולקלור ארץ-ישראל, מתאר בספרו על קדושים ומקומות קדושים למוסלמים (Mohammedan Saints and Sanctuaries in Palestine)  שיצא לאור בשנת 1927 את תהליך הטיפול בכנסייה באל-ח'דר, שאליה היו מביאים חולי רוח מכל העדות ומכל רחבי הארץ. בחזית הכנסייה היו שני חלונות קטנים שדרכם הועברו שרשראות ברזל כבדות שהיו מרותקות לקיר הפנימי שלה והעבירו את קדושתה החוצה. הכומר היה מרתק את החולים המסכנים בצווארם לקולרים והם היו רובצים בחוץ תחת השמש הקופחת בקיץ ובגשם ובקור בחורף, מתבוססים בהפרשותיהם. הסירחון והמראה הדוחה של המשוגעים בחזית הכנסייה הביאו את ראשי הכנסייה להקים, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, מין סנטוריום בן 12 חדרים קטנים מדרום לכנסייה שבו היו תנאי אשפוז משופרים יותר. המבנה היה מחובר אל הכנסייה בכבל מתכת שהעביר אליו את הקדושה ממנה.

עיד ליד
   כבר בתקופה הביזנטית נבנתה בלוד כנסייה על שם ג'ורג' הקדוש. זו נהרסה על ידי הפאטימים, נבנתה מחדש על ידי הצלבנים ונהרסה שוב על ידי צבאות צלאח אל-דין. על חלק מחורבותיה נבנה מסגד ועל החלק הנותר נבנתה ב-1870 כנסיית סנט ג'ורג' הניצבת עד היום.

graveב-16 בנובמבר מתקיים חגו של ג'ורג' הקדוש בלוד, ואלפי מאמינים, בני כל העדות הנוצריות, נוהרים אליה משעות הבוקר המוקדמות. עד 1948 היה החג משותף גם למוסלמים שקראו לו "עיד ליד" – החג של לוד). אלה היו עורכים זיארה (=ביקור, עליה לקברו של קדוש) גדולה עבור מר ג'ירג'יס, הוא ג'ורג' הקדוש. היו שוחטים כבשים על מפתן הכנסייה, עורכים פנטזיות ומרוצי סוסים וגמלים, קונים ומוכרים ומבלים שבוע בנעימים. כיום באים בעיקר נוצרים. רבים מביאים ילדים לבושים כג'ורג' קטן: בגד ירוק מקטיפה, אפודה צהובה, גלימה אדומה וכובע קטיפה בשלושת הצבעים. ילדים אלה הם "נדר": המאמין מתפלל לבן בכנסיית ג'ורג' הקדוש ונודר להקדיש אותו לג'ורג'. כשנולד לו בן הוא קורא לו ג'ורג' ובהגיעו לגיל שלוש מביאים אותו הוריו לכנסייה ביום החג, לבוש כג'ורג'. הכומר מברך אותו וגוזר תלתל משערו, בדומה לטקס ה"חלקה" בל"ג בעומר במירון. בערב החג נערכת שחיטה גדולה של כבשים שהוקדשו לג'ורג'. לא פלא שג'ורג' הוא השם הנפוץ ביותר בקרב הנוצרים בארץ.
מחוץ לכנסייה מתקיים שוק שעיקרו חפצי קודש ואיקונות, רובן של ג'ורג'. תזמורת מנגנת והצופים הנוצרים עורכים תהלוכה גדולה מלווה בתופים ובחצוצרות. רבים צובאים על פתח הכנסייה הצרה מלהכיל את כל המאמינים. הפטריארך האורתודוקסי בא מירושלים ומנהל את הטקס עם עדה גדולה של נזירים וכמרים, אך רוב הקהל עסוק בדברים אחרים: עומדים בתור לפולחן השרשרת (ראו במסגרת), מדליקים מאות נרות ומנסים להגיע למערה (קריפטה) שמתחת לכנסייה, שם קבור הקדוש עצמו (אם כי רבות מעצמותיו נמצאות בכנסיות אחרות המוקדשות לו, כך שיש להניח שכאן נותר ממנו רק מעט). במערה אפשר לחוש גיהינום מהו: דחוס וצפוף ובמקום אוויר נושמים את עשן הנרות. בעיקר גדול הדוחק מסביב למצבת הקבר. שם ניצב כומר צעיר ויוצק על המצבה שמן מבקבוקים שהמאמינים מביאים לו. אלה אוספים את השמן חזרה לבקבוקים והוא משמש לרפואה. באצבע הטבולה בשמן מתווים סימן הצלב על מצחו של החולה ומי שמאמין – נרפא.

העצם המבושמתcopts 1
   copts 2באותו יום חוגגת הקהילה הקופטית (הנוצרים של מצריים) בירושלים בטקס מוזר הנערך בכנסיית ג'ורג' הקדוש הקופטית שברובע הנוצרי. בכנסייה זו מצוי שריד מקודש (רליקט) –  עצם מזרועו של ג'ורג' הקדוש הטמונה בקופסה מתחת לאיקונה של ג'ורג'. בבוקר מתכנסת העדה הקופטית הקטנה, שרבים מהם נקראים ג'ורג' או ג'ורג'ט, ויש מהם שמביאים גם לכאן ילדי-נדר הלבושים כמו הילדים שבלוד. רוב הבאים מביאים שקית עם אבקת צמחים ריחניים או בקבוקון של בושם או של שמן מבושם, ואלה נערמים על שולחן הניצב במרכז הכנסייה. עיקרו של הטקס הוא מה שמכונה בפיהם "רחיצת ידי הקדוש". מציבים קערה גדולה על השולחן ובראשו ניצב הפטריארך הקופטי בבגדי טקס ולידו הכמרים והנזירים בבגדים לבנים. שופכים את אבקות הצמחים, השמן והבשמים לקערה ומערבבים (בידיים) את הכול לעיסה חומה ריחנית. אז מביאים את הרליקט: מסירים כיסוי קטיפה מקופסת כסף מפוארת ומזו מוציאים קופסת עץ שחורה, עטופה בתכריכים לבנים, שבתוכה העצם. מסירים מהקופסה את התכריכים הישנים ועוטפים אותה  בתכריכים חדשים, ואז מציבים אותה בקערה וכל אלו שמסביבה מורחים אותה בעיסה בעזרת ידיהם. כשהתכריכים החדשים ספוגים היטב בתערובת, מחזירים אותה למקומה – עד לטקס של השנה הבאה.
בתיאור צליבתו של ישוע מתואר כיצד לאחר שהורידו אותו מהצלב "ויבוא גם נקדימון… ויבא תערובת מור ואוהלות. ויקחו את גופת ישוע ויחתלוה בתכריכים עם הבשמים כמנהג היהודים לקבור את מתיהם" (יוחנן, י"ט, 39-40). כך גם מטפלים הקופטים  בשרידי ג'ורג' הקדוש, "כמנהג היהודים".
הקופטים רואים את עצמם כצאצאי הפרעונים. בתקופה הפרעונית היה נפוץ במצריים המיתוס של מלחמת הורוס הטוב בדודו סת הרע. הסיפור מסתיים בכך שהורוס מחסל סופית את סת. הדבר מתרחש בסירה על הנילוס. בציורים עתיקים הורוס, המופיע בדרך כלל כבעל ראש של נץ, עומד על הסירה ומשפד בכידון את סת הטבול במים וצורתו כמפלצת מכוערת, מין צרוף של קרפד וסוס יאור. באיקונות קופטיות עתיקות נראה הדרקון לעתים בדמותו של סת המכוער. כך נוספה עוד דמות, דמותו של הורוס, לקדוש המקובץ.copts 3

tbilisiמארץ ישראל ועד ברזיל
   כך הפך ג'ורג' לקדוש הנערץ ביותר. ארץ אחת, ג'ורג'יה (גרוזיה ברוסית), אף נקראת על שמו ודמותו מתנוססת בסמלה. בג'ורג'יה נחשבת נינו, הקדושה שהביאה את הנצרות למדינה, לקרובת משפחה של ג'ורג'. ג'ורג' כה חביב על הג'ורג'ים, עד כי בכיכר המרכזית של טביליסי, כיכר החרות, הם הקימו לפני כמה שנים במקום בו עמד פסלו של לנין עמוד גבוה ועליו פיסלו של הקדוש, מצופה זהב. ממקומות רבים בעיר נראה ג'ורג' המוזהב כאילו הוא מרחף מעל לעיר. הצלבנים כבשו את ארץ ישראל בשלהי המאה האחת עשרה (לטענתם ג'ורג' הקדוש הופיע ונלחם לצדם בקרב על ירושלים) ומיד אימצו את הפרש האמיץ והרומנטי שהפך לפטרון ולמגן האבירים וצלבו התנוסס על דגלם. הצלבנים הביאו איתם את  ג'ורג' לאירופה והוא הפך פטרון אהוב של הרבה עמים וארצות. בין השאר הואOLYMPUS DIGITAL CAMERA הפך לפטרון של אנגליה, של גנואה, של ונציה, ושל ברצלונה והוא נערץ במיוחד ביוון, באיטליה וברוסיה – שבה הוא מסמל את הצבא הרוסי. דווקא הסובייטים שדיכאו את הנצרות בארצם הציבו את פסל ג'ורג' הורג הדרקון בלב מוסקבה, במצבה העצומה לזכר מלחמת העולם השנייה, שם הוא מסמל את ניצחון הצבא הסובייטי על הגרמנים. ג'ורג' מופיע גם על סמלה של העיר מוסקבה.
באנגליה ג'ורג' הוא קדוש לאומי ולא פחות משישה מלכים נקראו בשמו. אנגליה גם קבעה את סמלו, צלב אדום על רקע לבן כדגלה. כשאוחדה אנגליה עם סקוטלנד נוסף לדגל צלב אנדריוס, פטרון הסקוטים, שהוא צלב לבן בצורת X על רקע כחול, והתקבל ה"יוניון ג'ק" – דגל האיחוד.
union-jackבמלחמת העולם השנייה הצטיינה מלטה בעמידתה נגד הפצצות כוחות הציר ושימשה מוצב חשוב של הבריטים בים התיכון. לציון עמידת הגבורה נתן המלך הבריטי, ג'ורג' השישי, את אות הכבוד השני בחשיבותו באימפריה הבריטית (אחרי צלב ויקטוריה) – צלב ג'ורג' הקדוש, כמובן. זו הייתה הפעם היחידה שהאות ניתן לאומה ולא לאדם בודד ומאז הוא מתנוסס על דיגלה של מלטה/
על צוקי מטאורה שבצפון יוון ניצבות כנסיות ומנזרים תלויים על פי התהום, אחת מאטרקציות יוון. מעטים מהתיירים המבקרים במטאורה שמים לב לנקרה הנמצאת על צוק סלע, גבוה מעל לתהום, שדגלונים מתנופפים בה. ביומו של ג'ורג' הקדוש מטפסים צעירים אמיצי לב על קיר הסלע אל הנקרה ומוסיפים לדגלונים התלויים בה. באתיופיה מופיע ג'ורג' בכנסיות רבות ובאיקונות עתיקים, שבהם נראה השטן עצמו יושב על גב הדרקון. לליבלה היה קיסר אתיופיה לפני כ-800 שנה, שהחליט להביא את ירושלים לאתיופיה. הוא חצב בעיר שנקראת על שמו 12 כנסיות חצובות בסלע, אחד מפלאי עולם. המסורת האתיופית מספרת שלליבלה ציווה לחצוב 11 כנסיות המוקדשות לקדושים שונים ומהוות קומפלקס אחד ענקי. משסיים, הופיע לפניו ג'ורג' הקדוש ושאל מדוע קופח ואין כנסייה לכבודו. אז ציווה לליבלה לחצוב את הכנסייה המפוארת מכולן, בסמוך לשאר הכנסיות, וזו היפה בכנסיות לליבלה. במדינת קרלה שבדרום הודו יש אוכלוסיה נוצרית גדולה אך גם ההינדים, המהווים את רוב התושבים, מתפללים לג'ורג' קוטל הדרקון באמונה כי הוא גם מגן על ילדיהם מפני נחשי הקוברה.lalibella 121
גם בארץ ישראל הוא הקדוש הנפוץ ביותר, הרבה כנסיות ואתרים מקודשים מוקדשים לו ודמותו חקוקה על המשקוף של  רבים מבתי הנוצרים המקומיים. כדאי לדעת שישנם עוד שני קדושים המופיעים כפרשים מזוינים: תיאודורוס ודמטריוס. פולחנם נפוץ בעיקר בנצרות האורתודוקסית ולעיתים מבלבלים בינם לבין ג'ורג' הקדוש. דמטריוס, פטרון סלוניקי, הוא הפופולרי שביניהם ושימו לב: שמו נובע מדמטר, היא אמא אדמה, ואילו שמו של ג'ורג' בא מגאה, אדמה, ופירושו "עובד אדמה".
הכי רחוק, תרתי משמע, הגיע ג'ורג' בברזיל. בתקופת העבדות הביאו הפורטוגלים לברזיל עבדים מאפריקה ואלה הביאו אתם את אֵלֵיהם-אליליהם. הפורטוגזים דרשו מהעבדים להתנצר ואסרו את הפולחנים האליליים. העבדים פשוט חיברו בין אליהם ובין הקדושים הנוצרים ויצרו את הדתות הסינקרטיות (מצורפות) שהידועות שבהן הן הקנדומבלה, המקומבה והאומבנדה. אוֹשָלָה, אל השמים והעולם, קיבל את דמותו של ישוע. ימנז'ה, אלת הים, הטוהר והבתולים, קיבלה את דמות מרים אם ישוע ואוֹגוּם, האל הלוחם, הפך לבן דמותו של ג'ורג' הקדוש. בשנות השלושים של המאה העשרים הותרו הפולחנים האלה והפכו פופולאריים מאוד בברזיל, גם בקרב לבנים רבים. בין פסלי האלים – או האלילים ("אורישות") – הניצבים בכל טֵרֵירוֹ, הוא מקום הפולחן, תופס פסלו של מיודענו הורג הדרקון מקום חשוב כדמות אוגום הגיבור.

גם שלמה המלך
   salomonbelerofonבמוזיאון ארצות המקרא בירושלים הייתה מוצגת (ביוני 2010) תערוכה העוסקת בלחשים ובקמעות במסורת היהודית. בין המוצגים כמה תליוני קמע שעליהם חקוקה דמות פרש תוקעת חנית בדמות נשית שוכבת, דימוי המזכיר מאוד את ג'ורג' הקדוש שלנו. מסתבר שדימוי האביר ההורג בכידון את סמל הרע קודם להופעתו של ג'ורג' במאות שנים. קיסרים רומאים הציגו את עצמם, כדמות מנצחת של פרש התוקע חנית באויב שוכב, על גבי מטבעות שטבעו. דימוי זה התגלגל בתקופה הרומית המאוחרת לקמעות, שבהן הפרש הוא שלמה המלך התוקע את חניתו בלילית. שלמה המלך במסורת היהודית ידוע כמכניע שדים, ולילית, שמקורה בבלי, הפכה לשֵדה המזיקה מספר אחת במיסטיקה היהודית. כנראה שזו הדמות ממנה התפתחה דמותו המצוירת של ג'ורג' הורג הדרקון.
אוךי קדם לכל  הפרשים הורגי המפלצות בלרופון, הגיבור  היווני המיתולוגי שרכב על פגאסוס 0כן, זה של פרסאוס) והרג את הכימרה? – הסתכלו בציור העתיק ותודו שאכן.

אנסה לסכם את המרכיבים השונים שבג'ורג' המקובץ: בלרופון היה כנראה הפרש הורג המפלצת הראשון. דמות הקיסר הרכוב על סוס ומשפד בחנית הופיעה על גבי מטבעות רומאיות. דמות זו התגלגלה בקמע בה נראה שלמה המלך המשפד את לילית. ג'ורג' מקפדוקיה, המרטיר, קיבל משלמה את דמות הפרש המשַפד בחנית – הפעם דרקון, המסמל את האנטיכריסט, ובהשראת סיפור פרסאוס המציל את אנדרומדה נוספה לו האגדה על בת המלך. המוסלמים, שעלו מהמדבר במאה השביעית לספירה, צרפו אליו את דמותו של אל-ח'דר (הירוק) האגדי המזוהה עם אליהו הנביא. במצריים הושפע סיפורו של ג'ורג' הקדוש מסיפור מלחמת הורוס בסת ובברזיל הוא קיבל את דמותו של אוגום, אל המלחמה האפריקני. אין עוד בעולם קדוש נוצרי רב דמויות כג'ורג' הקדוש הקבור בלוד.george costume 2

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>