איסטנבול הצבעונית

istanbul1התפרסם ב"מסע אחר" גליון 235 אפריל 2011

איסטנבול היא אחת הערים היפות בעולם ויופייה משתנה עם עונות השנה, אבל שיא יופייה של העיר חל באביב. העצים מלבלבים והשמש זורחת אחרי חורף קר וגשום. מאז שנת 2006 מוכפל היופי הזה: העירייה שותלת שלושה מיליון פקעות של צבעונים, מאות זנים, צבעים וצורות, ואיתם אלפי פרחי יקינטון, בכור אביב ושאר פרחי-אביב צבעוניים. בפארקים, בגנים, בכיכרות ולצידי הכבישים שפע של פריחה ההופכת את העיר לשטיח תורכי צבעוני ענק.
אכן, הצבעונים חזרו לאיסטנבול, ובגדול. צבעונים נקשרים אצלנו – יחד עם טחנות רוח, כפכפי-עץ וגבינה צהובה – להולנד. הידעתם כי הצבעונים הגיעו להולנד מאיסטנבול, הפכו לשיגעון ציבורי ולבועה כלכלית שהתנפצה ואחרי מאה שנה חזרו לאיסטנבול בתקופת פריחה (תרתי משמע) אמנותית וחברתית שכונתה תקופת הצבעונים? 

טוליפומניה – שיגעון הצבעונים
מינים שונים של צבעוני-בר גדלים במזרח התיכון וגם אצלנו, בישראל. לאיסטנבול הגיע הצבעוני, כפרח תרבותי המפאר גנים, מאיראן במאה החמש-עשרה, סמוך לכיבוש העיר על ידי העות'מאנים, והתחבב על ידי התושבים.
המאה השבע עשרה הייתה תור הזהב של הולנד. ארצות השפלה התאחדו נגד הכיבוש הספרדי וקמה הולנד העצמאית. נכבשו מושבות, בעיקר במזרח הרחוק, והמסחר ההולנדי על פני ימים פרח. פרוטסטנטים שנרדפו בארצות קתוליות מצאו מחסה בהולנד ואיתם יהודים שגורשו מפורטוגל. אלה ואלה היו סוחרים מוכשרים, אמסטרדם הפכה למרכז מסחר עולמי והולנד -  לארץ עשירה.
אוגייר דה בוסבק (Ogier de Busbecq)היה שגריר האימפריה הרומית הקדושה בחצר הסולטאן. הצבעונים כה מצאו חן בעיניו עד שבשנת 1593 שלח צרור פקעות לבוטנאי פלמי מפורסם באוניברסיטת ליידן. ההוא שתל את הפקעות ונפעם מהתוצאות. הצבעונים אהבו את אדמת הולנד ואת אקלימה ופריחתם הייתה מרהיבה. ההולנדים אהבו את הצבעונים, ומה שקרה אחר כך נודע בשם טוליפומניה – "שיגעון הצבעונים".

istanbul2היו מעט פקעות וביקוש רב ומחיר הצבעונים טיפס ועלה. אנשים התחילו להשקיע בפקעות צבעונים מתוך כוונה לעשות רווחים קלים ומחירם עלה עוד יותר. יש טוענים שמגפת דבר שפרצה באותם ימים גרמה להולנדים לאבד את שיקול דעתם המפורסם ולהפוך למהמרים. בשנים 1635 עד 1637 עסקו הכל, מפועלים פשוטים ומנקי ארובות ועד סוחרים עשירים בעלי ממון, בקנייה ובמכירה של פקעות. פותחו זנים חדשים, וכמה מהנדירים שבהם זכו למחירי עתק. הקונים השתוקקו בעיקר לזנים נדירים, שלהם פרחים מפוספסים. כיום אנו יודעים שהפסים הכהים על רקע לבן או צהוב בפרחי הצבעונים הם בעצם תוצאה של מחלת וירוס המכונה וירוס המוזאיקה שגם בימינו גורם ליצירת צמחים בעלי פסים ירוקים ולבנים וגורם לנזקים בצמחי תרבות ממשפחת הסולניים (עגבניות ותפ"א). עבור פקעת של צבעוני בשםThe Viceroy שילמו למעלה מ-3000 פלורין בעת שבעל מקצוע הרוויח 300 פלורין בשנה ופועל מקצועי – 150. ידוע על מישהו שנתן בתמורה לפקעת אחת של צבעוני מפוספס בשם סמפר אוגוסטוס כ-50 דונם אדמה. מחיר פקעת נדירה היה שווה למחיר כרכרה עם סוסים ואפילו למחיר בית על גדות התעלה באמסטרדם. על הרקע הזה כתב אלכסנדר דיומא את הרומן המפורסם שלו "הצבעוני השחור". כילד קראתי את הגרסה העברית לילדים שנקראה  בעברית "החבצלת השחורה" (המתרגם כנראה לא ידע בוטניקה).

istanbul3

בימים ההם עדיין לא הייתה בהולנד בורסה לפרחים והקניות והמכירות נערכו בפונדקים מיוחדים. כיוון שהגידול הוא עונתי, נמכרו מראש חוזים למכירת כמות מסוימת של פקעות בתאריך מסוים במחיר מסוים. כיום הדבר מקובל בכלכלה ונקרא "חוזים עתידיים", ספקולציה נפוצה בכל הבורסות בעולם. למעשה, רוב המסחר התנהל כך שבעצם לא עברו מיד ליד לא פקעות ולא כסף, אלא שטרות התחייבות. את שיגעון הצבעונים ניתן לדמות כיום לשיגעון הפירמידה שסחף את אלבניה לפני כמה שנים וכמעט גרם לפשיטת רגל של המדינה. גם שיגעון הצבעונים לא נגמר בטוב. בפברואר 1637, במסחר שהתנהל באחד הפונדקים, לא נמצאו קונים לפקעות שהוצעו למכירה. מייד החל מחירן לרדת ונסחף למפולת כללית. תוך ימים אחדים נותרו כל משוגעי הצבעונים ללא רכוש, ובידם חוזים חסרי ערך וחובות – מפולת הדומה למשבר בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

תקופת הצבעונים

הסולטאן אחמד השלישי שמשל באימפריה העות'מאנית בין השנים 1703-1730, כמאה שנים אחרי שיגעון הצבעונים בהולנד, התפרסם בעיקר בכך שהיה הסולטאן היחיד שהצליח להכות את הרוסים בקרב, אך מסיבות שונות הוא לא ניצל את ההזדמנות לכבוש את רוסיה. אחמד השלישי היה ידוע כרודף תענוגות אך גם כמֶצֶנַט של אמנויות ומדעים. למעשה מי ששלט באימפריה היה חתנו, הווזיר הראשי, שנטה למערב, הידק את הקשרים עם אירופה וייבא תרבות מערבית לתורכיה. בזמנו אימצו התורכים את סגנון הבארוק באמנות ובאדריכלות וזה הפך אצלם, בתערובת עם סגנון מזרחי, לבארוק העות'מאני המפורסם הבולט עד היום בארמונות ובמיסגדים באיסטנבול. בימיו הוכנס לאיסטנבול הדפוס הראשון במזרח שהדפיס באותיות ערביות, למרות התנגדות הממסד הדתי. אבל יותר מכל התפרסם אחמד השלישי באהבתו לצבעונים, עד כי ימי מלכותו כונו "תקופת הצבעונים".

istanbul4בתקופת הצבעונים חזרו הפרחים היפים האלה, במגוון זנים, לתורכיה מאירופה –  כנראה מהולנד. אנשי החצר והאליטות נסחפו בשיגעון ושוב נסחרו זנים נדירים בסכומים אסטרונומיים. אנשי החצר התחרו ביניהם בגני הצבעונים שלהם ובעונת הפריחה היו מקיימים מסיבות גן, משהו בדומה למקובל ביפן בעת פריחת הדובדבן, שבהן היו יושבים ומתבוננים בריכוז בפריחה.
הצבעונים פרחו לא רק בגנים. הם היו אלמנט מרכזי באמנות ועיטרו אריחי חרסינה, שטיחים, רקמות בגדים וציורים ומשוררים הרבו לכתוב שירים על הפרח שהפך סמל לתקופה של הֶדוניזם. חמת המון העם על הבזבוז והפאר עלתה ומהפכה עממית שפרצה ב-1730 הביאה לסילוק הסולטאן מכיסאו. שש שנים מאוחר יותר הוא הורעל, כסולטאנים רבים אחרים, והלך לעולמו. הצבעונים נעלמו מהגנים ושבו והופיעו בתורכיה רק בשנים האחרונות, שבהן הפך הצבעוני לפרח הלאומי, לסמל לשכת התיירות התורכית ואלמנט דקורטיבי במטוסי חברת התעופה התורכית. אגב, שימו לב: לעומת הצבעוני ההולנדי המעוגל והכדורי, הצבעוני החביב על התורכים מוארך ועלי הכותרת שלו חדים כסכינים.
istanbul5
זו השנה החמישית שהצבעונים שבו וכבשו את איסטנבול. באפריל ובמחצית הראשונה של מאי (ימי הפריחה תלויים במזג האוויר ויכולים להקדים או לאחר בשבוע-שבועיים) הופכת איסטנבול ל"צבעונית". שוב יוצאים האיסטנבולים לגנים ולפארקים להתבונן במאות הזנים השונים. המבקרים באיסטנבול יתפעלו ממראה הצבעונים הממלאים את העיר על אתריה השונים (העירייה שותלת מדי שנה כשלושה מיליון פקעות של צבעונים). מומלץ לנסוע לפארק אמירגאן (Emirgan)הנמצא במעלה הבוספורוס, בצד האירופי, שבו נשתלים אלפי צבעונים מזנים שונים. כדאי לשבת באחד הקיוסקים העות'מאניים שהפכו לבתי קפה ולהתבונן בכל היופי הזה, על רקע המיצר הכחול. כדאי גם לרדת בפארק יילדיז(Yildiz)  הנפלא היורד גם הוא אל הבוספורוס, מאורתקוי. בשנה שעברה פיזרו בשבילי הפארק שבין ערוגות הצבעונים צבעונֵי ענק מפיברגלס שאמנים קישטו אותם כדוגמת האריות בירושלים, הפרות והפינגווינים בתל אביב והסוסים בפתח תקוה. גם בפארק גולחאנה  (Gulhane)היורד מארמון טופקפה לאמינונו יש שילוב נפלא של ערוגות הצבעונים ונוף הבוספורוס. בגנים שבין "המסגד הכחול" ואיה סופיה יש אוסף צבעונים נפלא ובהזדמנות זאת כדאי להציץ בצ'סמה (סביל, רהט) הנהדר, בסגנון בארוק עות'מאני, שהוקם בימי אחמד השלישי, הניצב מול הכניסה לארמון טופקפה. את פריחת הצבעונים מלווה פסטיבל הצבעונים הכולל אירועים, תערוכות ותהלוכות ואת פרטיו כדאי לחפש באינטרנט.

istanbul6

 רגע של תורכית

istanbul7 המילה "צבעוני" בשפות אירופיות היא טוליפ (Tulip) מקורה במילה הפרסית טולבנד (tulbend) שמשמעותה מצנפת בעברית, טורבאן בשפות אירופיות. כלומר, מקור המילה טוליפ מהמילה טורבאן – כי הפרח מזכיר בצורתו מצנפת.
 צבעוני בתורכית הוא לאלה (Lale). כמו בעברית, כשכותבים לאלה באותיות ערביות (כך נכתבה התורכית עד הרפורמות של אתא תורק) מקבלים אללה בשיכול אותיות. כך קיבל הצבעוני גם משמעות של סמל דתי ומקובל לעטר בפרח זה את כריכת הקוראן.

istanbul8