מסדר האבירים האחרון

 מיסדר האבירים האחרון 
על מיסדר האבירים על שם יוחנן הקדוש (ההוספיטלארים, היוהניטים, אבירי מלטה)inguardia 1

שמם הרשמי  הוא "המיסדר המכובד של אבירי יוחנן הקדוש" (Venerable Order of Saint John) אך מכנים אותם "יוהניטים", "אבירי סנט ג'והן", "הוספיטלרים", "אבירי רודוס" או "אבירי מלטה". בתקופה הצלבנית הם היו מיסדר האבירים הגדול והחשוב ביותר, אך גם כיום, אחרי גלגולים רבים, הם עדיין חיים ובועטים. יש להם אפילו נציגות בוותיקן ונציג-משקיף באו"מ. במלטה הם הותירו ביצורים שאין שני להם, ושיחזור "מסדר המפקד" שלהם היא רק אחת מהחוויות הרבות שאפשר לחוות באי המופלא הזה.

inguardia 2מיסדר המפקד

   ג'וזף מוסקט, נהג אוטובוס מלטזי בעל זקן קטן ושפם גדול ומרשים, הופך פעם בחודש, ביום ראשון, לאחד מאבירי מלטה. הוא ניצב במדי אביר מלאים, כולל שריון וקסדה, חנית גדולה בידו, ומקדם את פני הבאים לטקס מסדר המפקד בשער מבצר סט. אלמו (St. Elmo). ג'וזף עומד דום, פניו רציניים ובמדיו הוא נראה אביר אמיתי ממש. כאשר תיירים יפניים נדחקים להצטלם איתו הוא לא מרשה לעצמו להרביץ אפילו חצי חיוך.
ג'וזף הוא אחד משבעים מלטזים, צעירים ומבוגרים, המשתתפים בשחזור מסדר המפקד (In Guardia) המתקיים בימי ראשון פעם בחודש בערך (בקיץ לעיתים פעמיים, אין תאריכים קבועים) בחצר המבצר הגדול שבדרום וולטה. השחזור מאורגן על ידי לשכת התיירות המלטזית, אבל בכל הפעמים שהייתי שם היו רק כמה עשרות תיירים וחבל, כי זה אומנם מופע תיירותי אבל ממש אוטנטי וממחיש יפה את ימי האבירים.
המיסדר, הנמשך כארבעים דקות, מתחיל עם כניסת האבירים בתהלוכה. התלבושות inguardia 3המרהיבות, כלי הנשק, הדגלים, הפקודות – הכול מוקפד ומדויק ברוח התקופה. המפקד נכנס לקול תופים וחצוצרות ותופס את מקומו על במה מקושטת, והאבירים מופיעים בקרבות ראווה בחרבות וברמחים. נערכים טקסים שונים, יורים ברובים עתיקים נטעני-לוע ולסיום – התותחים הניצבים במערכה הראשונה יורים מטח מחריש אוזניים במערכה האחרונה. ניכר במשתתפים שהם לוקחים את תפקידם ברצינות, שהם מאומנים כראוי ולפעמים אפילו נדמה שהם לוקחים את קרבות הראווה ברצינות רבה מידי ומישהו עלול להיפצע.
המופע מומלץ מאוד.              פרטים באתר www.visitmalta.com

שני חולים במיטה אחת

   ירושלים, העיר הקדושה ביותר לנוצרים, משכה אליה אלפי עולי רגל עוד מתקופות קדומות. בימים שטרם היו מטוסי ג'מבו, כשגם האוניות לא היו מי-יודע-מה, מסע צליינות לירושלים היה קשה ומסוכן ומעטים היו שבים ממנו שלמים ובריאים. פגעי טבע ואדם גבו קורבנות רבים, ורבים אחרים נדבקו במגפות ובמחלות שונות ומשונות או נפצעו בדרכם. רוב הצליינים שזכו והגיעו לעיר נזקקו גם למקום אכסון וגם לטיפול רפואי. לא לחינם באנגלית המילים הוספיס (Hospice) – בית הארחה והוספיטל (Hospital) – בית חולים מקורם באותו שורש (בלטינית hospes פירושו גם זר, אורח וגם בעל אכסניה). עוד במאה השביעית לספירה הוקם בית חולים נוצרי בעיר שנהרס לימים בידי המוסלמים. בתחילת המאה ה-11 קיבלו סוחרים מאמלפי, עיר מסחר בדרום איטליה, שהגיעו לירושלים כצליינים רשות מהח'ליף הפאטימי לבנות מחדש את בית החולים. המבנה הוקם מדרום לכנסיית הקבר ליד כנסייה ביזנטית שהוקדשה ליוחנן הקדוש (הוא יוחנן המטביל) ונוהל על ידי נזירים בנדיקטינים.
muristanבשנת 1099 נכבשה ירושלים על ידי הצלבנים במסע הצלב הראשון והתחילה תנועת צליינות גדולה לעיר הקדושה, שהביאה לביקוש רב לשרותי בית החולים. נזירים שתפעלו את בית החולים התארגנו למסדר חדש שנקרא על שם יוחנן הקדוש, כנראה על שם השכן המפורסם. לימים התברר שהצליינים זקוקים ללווי צבאי, למיסדר התקבלו אבירים-לוחמים והוא הפך למיסדר של אבירים-נזירים. לאט לאט גדל בית החולים, והמיסדר גדל וצבר רכוש רב בארץ ישראל ובאירופה. מיסדר נוסף, שנוסד מעט אחריו, היה המיסדר הטמפלרי שהיה מיסדר צבאי בלבד ושני המיסדרים היו עיקר הכוח הצבאי של ממלכת ירושלים הצלבנית. בשיאו היו לאבירי יוחנן מבנים רבים מדרום לכנסיית הקבר, ובהם בית חולים לכאלפיים חולים (באלף מיטות, שנים במיטה!), בית חולים נפרד לנשים, כנסיות, מחסנים, מבני מגורים ומבני שרות. לקראת סופה של ממלכת ירושלים הראשונה החזיקו אבירי יוחנן בעשרים וחמישה מבצרים ברחבי ארץ ישראל.
בשנת 1187 ניגפו הצלבנים בקרב קרני חיטים  בידי צבא צאלח א-דין, רוב האבירים נהרגו וירושלים נכבשה בידי המוסלמים. הצלבנים, ובכללם אבירי יוחנן, גורשו מהעיר ושרידיהם נמלטו לטריפולי שנותרה צלבנית. המוסלמים ניצלו את בית החולים הצלבני וקראו לו "בִּימָרָאסטָן" ('בית חולים' בפרסית, שפתו של צאלח א-דין שהיה כורדי), שם שהשתבש ל"מוריסטאן", וכך גם כינויו כיום של האזור שמדרום לכנסיית הקבר.

אבירי רודוס שודדי ים

   שנים ספורות מאוחר יותר נכבש חזרה על ידי לוחמי מסע הצלב השלישי חלק ניכר מארץ ישראל והוקמה ממלכה צלבנית חדשה, שירושלים לא נכללה בה ובירתה הייתה בעכו. אבירי יוחנן ששבו לארץ ישראל קיבלו שטח בעיר עכו והקימו בו מחדש את מכלול המבנים שלהם, מבנים עצומים – כולל, כמובן, בית חולים – שבחלקם אנחנו יכולים לבקר כיום במסלול המכונה "אולמות האבירים".
acre   גם הממלכה הצלבנית השנייה נפלה, הפעם בידי הממלוכים שמרכזם היה במצריים. בשנת 1291 נפלה עכו ואבירי יוחנן שנותרו בחיים עלו על אוניותיהם וברחו לקפריסין שנשלטה בידי הצלבנים. אחרי עשרים שנה בקפריסין הם החליטו שהאי קטן עליהם וכבשו את רודוס. בשנת 1312 חיסל מלך צרפת, לואי הרביעי  – "היפה" את המסדר הטמפלרי שעבר לאירופה, בעיקר לצרפת, כי חמד את אוצרותיו. שרידי האבירים הטמפלרים שנותרו הצטרפו אל אבירי יוחנן הקדוש, שנקראו כעת אבירי רודוס, וחיזקו את שורותיהם. מרכז המסדר היה ברודוס, אך האבירים התבססו גם במקומות שונים באירופה והמסדר התחלק לשמונה קבוצות על פי השפות שבהם דברו האבירים. גם ברודוס, כמובן, הקימו האבירים מבנים, ביצורים וכמובן גם בית חולים וחלקם נשמר עד ימינו בעיר רודוס, כיום אתר מורשת עולמית של אונסקו. באותם ימים החלו אבירי רודוס לעסוק בשוד ימי, בעיקר של אוניות של העות'מאנים. מול רודוס, ביבשת, הקימו אבירי רודוס מבצר גדול. המבצר נקרא פטרוניום, על שם פטרוס הקדוש, והבנאים השתמשו בחלקים מהמאוזוליאום המפורסם שעמד בסמוך, וכך הרסו את אחד משבעת פלאי העולם העתיק. שם המבצר השתבש בפי התורכים         לבודרום, כיום עיר נמל בחוף האגאי של תורכיה. המבקר כיום בבודרום היפה יכול לבקר במבצר העצום השולט על הנמל.
מאתיים עשרים ושתיים שנה החזיקו אבירי יוחנן ברודוס. בקיץ 1522 נחת ברודוס צי עות'מאני בן 400 ספינות ובהן כמאתיים אלף לוחמים. מולם עמדו כשבע מאות אבירים ועוד כמה אלפי חיילים. לאחר כחצי שנה של קרבות קשים נכנעו האבירים מול הכוחות העודפים ויצאו על גבי ספינות לאי כרתים. מכרתים עברו האבירים לסיציליה ואחרי שנים ספורות, בשנת 1530, קיבלו מצ'רלס החמישי, מלך ספרד ששלט גם בסיציליה, את מלטה תמורת שכר סמלי: נץ מלטזי שניתן לו פעם בשנה (ראו למטה). המלך ידע שבישיבתם במלטה, אי קטן אך מוצב חשוב בשליטה על נתיבי הים התיכון, יחסמו האבירים את העות'מאנים מפלישה לאירופה.
malta      במלטה הפכו האבירים, כעת בשמם "אבירי מלטה", את השוד הימי למקור פרנסתם העיקרי. הם נלחמו בשודדי הים הברברים של צפון אפריקה אך בעיקר פשטו על אוניות הצי העות'מאני. בקיץ  1564, כשנמאס לעות'מאנים, הם פלשו למלטה עם צבא בן 40,000 חיילים. מולם עמדו בסך הכול 700 אבירים ו-8000 חיילי מיליציות מלטזיות. בקרבות עקובים מדם נהרגו כמחצית מהמגינים ורוב עריהם נחרבו. הנצורים היו לאחר ייאוש אך התגוננו בגבורה. חלק מהצלחתם נזקף להמצאות שהפתיעו את העות'מאנים: למשל "טרוּמְפּ" -  מין חצוצרה-להביור, קנה ארוך שמולא באבק שריפה וחומרים דליקים ששלח להבות אש אל הצרים, ו"חישוק-אש" – חישוק מתכת מצופה בד מחוזק בתיל וטבול בתמיסה מיוחדת של זפת, שומן בעלי חיים ואבק שריפה, שגלגלו הנצורים לעבר הצרים. החומרים הדליקים נדבקו לשמלות המשי של החיילים העות'מאניים והפכו אותם לאבוקות. העות'מאנים סבלו מחום הקיץ, ממחסור באספקה ובתחמושת, ממספר גבוה של הרוגים ופצועים וממוראל נמוך. ב-10 בספטמבר 1565, תאריך שכל ילד מלטזי יודע, נטשו כחמשה עשר אלף החיילים העות'מאנים שנותרו בחיים את האי. רק כשש מאות ממגיני האי נותרו בחיים, מלטה ניצלה ממש על סף מפלה, ובעקבותיה ניצלה אירופה כולה מאימת המוסלמים. היה זה הקרב האחרון בהיסטוריה שבו אבירים נטלו חלק וגם ניצחו.

אכסניה לכל שפה

בראש המיסדר עמד האדון הגדול (the Grand Master), שבעת המצור העות'מאני היה ז'אן דה לה וולט (Jean de la Valette), מוכשר וכריזמטי והאחראי לניצחון. לאחר המצור הוא הקים לאבירים בירה חדשה שנקראה על שמו: וולטה. וולטה בוצרה בביצורים שאין כמוהם לגודל ולחוזק והוקפה בחפיר הכי עמוק בעולם, אלא שאלה שוב לא זכו מעולם לעמוד בפני צבא צר וערכם הגדול הוא בהיותם אטרקציה לתיירים בימינו. בוולטה נבנה גם בית חולים ענקי, בן 500 מיטות, שהתפרסם בזמנו כאחד הטובים בעולם. בית החולים הזה, ששוב לא מתפקד כבית חולים, פתוח לביקורים (מומלץ מאוד). האבירים, שעוד מימי רודוס חולקו ל"שפות", שוכנו באכסניות (Auberges) נפרדות לכל שפה. כיום אכסניות אלו משמשות כמבני ציבור. באכסניית דוברי הפרובנסאלית (Auberge de Provence), למשל, שוכן המוזיאון הארכיאולוגי.

moatכעת נשכחו יומרות הצלבנים לשוב ולכבוש את הארץ הקדושה ולכן פסקו התרומות לאבירים. עליית הנצרות הפרוטסטנטית, מלחמות הדת באירופה ולבסוף המהפכה הצרפתית פגעו ברכושם ובהכנסותיהם. אבירי מלטה עסקו בשמירת נתיבי ספנות מפני שודדי ים, בליווי ספינות, ב"החרמת" מטעני ספינות שהיו שייכים למוסלמים ואף שרתו בציים זרים. מלטה הפכה למרכז ימי, והאבירים יורדי הים שוב לא הקפידו כל כך על שבועות הנזירים.
268 שנים שלטו אבירי מלטה באי. סופם הגיע בשנת 1798 כאשר נפוליאון במסעו לכיבוש מצריים והמזרח התיכון כולו, מסע שנעצר בעכו, הגיע לנמל מלטה עם אוניותיו והודיע שהוא "רק מבקש להצטייד לדרך". אולם מהר מאוד הפנו הצרפתים את כלי נשקם אל מול אבירי האי, כבשו אותו ושדדו את אוצרות האבירים על מנת לממן את מסעם. חלק מהאבירים נטשו את המיסדר ושבו לביתם, אחרים נענו להזמנת פאול הראשון, הצאר הרוסי, שנתן להם מקלט בסנט פטרסבורג. אלה בחרו בצאר כ"אדון הגדול" של המיסדר, אך למעשה היה זה סופו של מסדר האבירים הגדול האחרון.

התחייה של אבירי יוחנן

   בואו נסכם את המסלול המפותל והמבלבל של מיסדר אבירי יוחנן הקדוש: המיסדר נוסד בשנת 1119 בירושליםומרכזו נותר בה קרוב לשבעים שנה. ב-1187 כבשו המוסלמים את ארץ ישראל ומעט האבירים שנותרו גלו לטריפולי. בשנת 1191 נכבש חלק מהארץ חזרה על ידי הצלבנים במסע הצלב השלישי ועכשיו עבר המיסדר לעכו, בירת הממלכה הצלבנית השנייה, ושהה בה כמאה שנים. עם כיבוש עכו (1291) על ידי הממלוכים עברו האבירים לקפריסין, שבה שהו פחות מעשרים שנה עד שכבשו את רודוס. ברודוס (ובבודרום) החזיקו האבירים 212 שנה עד שנכבשה בשנת 1522 על ידי העות'מאנים והם עברו, לאחר כמה תחנות בדרך, למלטה. במלטה החזיקו יותר זמן מאשר בכל מקום אחר, 268 שנים, וממנה עברו לרוסיה ושם נעלמו.
מיסדר אבירי יוחנן הקדוש גווע, אבל המיסדר חי ובועט. הכיצד?
opt. hospitalבמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה קמו כמה מיסדרים הנושאים את שמו של יוחנן הקדוש, הפעם ללא פן צבאי. אבירים, אבל עוסקים בפעילות סוציאלית, בעיקר בטיפול בחולים ברוח המסדר הצלבני. הגדול שבהם הוא המיסדר הפרוטסטנטי הנושא את השם הארוך "המיסדר הנכבד ביותר של בית החולים של יוחנן הקדוש בירושלים" (The Most Venerable Order of the Hospital of Saint John of Jerusalem) או בקיצור  "מיסדר יוחנן הקדוש". למיסדר, שנוסד בשנת 1831, סניפים במדינות חבר העמים ולו כ-25,000 חברים, כ-300,000 מתנדבים וכ-4,000 מועסקים והוא מפעיל שרותי אמבולנס ובתי חולים. חברי מסדר זה הקימו luteran hospiceבשלהי המאה ה-19 את בית החולים לחולי עיניים בירושלים שפעל עד 1948, ששכן במבנים שכיום שוכנים בהם מלון הר ציון ובית אות המוצר בירושלים. עד היום מתנוססים על כותלי המבנים של בית החולים לשעבר שלטי אבירים של מסדר יוחנן הקדוש. כיום בית החולים שוכן בשכונת שייח' ג'ראח. מיסדר אחר של אבירי יוחנן נוסד על ידי האפיפיור ברומא וגם הוא עוסק בצדקה אך יש לו גם מערך דיפלומטי עם נציגים במדינות שונות, כולל משקיף באו"ם.     מסדר נוסף, המכונה המיסדר היוהניטי, שהוקם בפרוסיה, כולל בעיקר לותרנים ממדינות שונות אך רובם מגרמניה. הקיסר וילהלם השני, קיסר פרוסיה, היה "מגן מיסדר אבירי יוחנן", תואר שקיבל בירושה. הקיסר פעל רבות למען המיסדר וברוב בצילומים שלו הוא נראה נושא צלב מלטה ענקי על חזהו. בסוף המאה התשע עשרה ביקר הקיסר בירושלים, ביקור שהביא לארץ ישראל את הרצל, והניח את היסוד למרכז גרמני על הר הזיתים שנקרא על שם אשתו הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה. במבנה זה, המשמש כיום כבית חולים, הייתה דירה לראש המסדר היוהניטי בארץ ישראל ודמות המלאך מיכאל, פטרון פרוסיה, מפוסלת על שער המבנה כשעל חזהו, ניחשתם, צלב מלטה. מיסדר זה גם מחזיק אכסנייה לצליינים ליד התחנה השמינית בדרך הייסורים, שמעליה מתנוסס צלב מלטה גדול.
כל מיסדרי יוחנן הקדוש הקיימים בימינו מאוגדים ב"ברית המסדרים של יוחנן הקדוש מירושלים".

מלטה, אי זעיר (שטחו רק פי שלושה מהכנרת שלנו), אבל תראו כמה הוא מפורסם:
מלטה יוק: כמה גרסאות לסיפור, אך בכולם הוא מספר על מפקד הצי התורכי נשלח למלטה אך חזר לאחר שלא מצא את האי. הוא שב לבסיסו והודיע "מלטה יוק" – בתורכית "מלטה איננה". מטבע לשון נפוצה לתיאור התעלמות ממשהו קיים.
צלב מלטה: צלב מורכב מארבעה ראשי חנית, בעל שמונה קצוות, שהופיע לבן על גבי שחור או על גבי אדום על גלימותיהם של אבירי מלטה. לפי המסורת של האבירים, שמונה הקצוות מסמלים את שמונה ה"שפות" להן נחלקו האבירים או את שמונה התכונות הנדרשות מהאבירים. למעשה צלב זה הוא סימלה של העיר אמלפי, שאנשיה ייסדו את בית החולים בירושלים שלימים בו נוסד המיסדר.
הנץ ממלטה: התמורה הסמלית שהתחייבו אבירי מלטה לתת כמס שנתי למלך ספרד עבור השימוש באי. בזמנו היה זה מין נץ שהיה אנדמי למלטה ונכחד. לימים ניתן המס כפסלון יקר ערך של נץ. בעקבות הסיפור ההיסטורי כתב דשיאל האמט ספר בשם זה שהיה מפורסם בזמנו (Dashiell Hammett: The Maltese Falcon). הספר תורגם לעברית ויצא לאור בשנת 1967 בהוצאת שין שין שין. הספר אף עובד לסרט מפורסם בשם זה של האחים וורנר בכיכובו של האמפרי בוגרט, ונחשב כפילם נואר הראשון.
היהודי ממלטה: מחזה של כריסטופר מרלו, מחזאי ידוע שהיה בן זמנו של  שקספיר. המחזה, בעל ניחוח אנטישמי, מציג דמות יהודי תאב בצע, הדומה ל"יהודי מוונציה" של שקספיר.
קדחת מלטה: ד"ר דייוויד ברוס ממלטה זיהה את גורם מחלת הברוצלוזיס המכונה "קדחת מלטה". זו בעיקר מחלת בקר וצאן העוברת לבני אדם בשתיית חלב לא מפוסטר ובמגע עם בעלי החיים. המחלה בדרך כלל זו מחלה קלה אבל יש לה לעיתים סיבוכים – שלא נדע. יש במלטה בית חולים על שם ד"ר ברוס ובכלל האי מפורסם, עוד מימי האבירים, בבתי החולים שלו וחלק מהבאים אליו באים במסגרת תיירות מרפא.
תאומות מלטה: בשנות ה-90 של המאה שעברה נולדו במלטה תאומות סיאמיות מחוברות בראשיהן. הרופאים קבעו שרק אחת מהן תשרוד ניתוח הפרדה והויכוח האם מותר להמית את האחת כדי להחיות את אחותה הסעיר בזמנו את העולם.
"האוניות עגנו במלטה": בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה מלטה בסיס צבאי חשוב לבנות הברית וסבלה מהפצצות כבדות של כוחות הציר. כיום אפשר לבקר בבונקרים המשוחזרים של מפקדות כוחות הברית, ביקור שווה בהחלט. צבי אנקורי, אחד ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי, כתב בשנת 1943 את השיר שהיה להיט בזמנו: "האוניות עגנו במלטה / עולם רחב פנים זרות / אני נחפזתי אז הביתה / פתאום עמד ליבי מדפוק….. כי אני לבנה והוא שחור / למה אסרו עלי לבחור…". יש גם ספר בשם זה שכתבה רחל הרפז, רומן העוסק בימי המנדט ומלחמת העולם השנייה והשיר מהווה בו ציר מרכזי.
מלטמי: כל היאכטונרים מכירים את הרוח הזאת הנושבת בים האגאי ובחופי תורכיה של הים התיכון. הרוח הקרה והיבשה מכונה כך כי הימאים האמינו שהיא מגיעה ממלטה.
הפטרייה המלטזית: צמח טפיל (שאינו פטרייה כלל) על שורשי צמחים אחרים ששמו האמיתי הוא "טופל אדום" (Cynomorium coccineum) שהתפרסם כצמח מרפא מופלא שגדל באזור מצומצם במלטה. הצמח מוציא מהאדמה תפרחת אדומה ומפוארת הנראית כמו אבר מין גברי. האזור בו גדל הצמח נקרא "סלעי הפטרייה" (Fungus Rocks) והוא נשמר על ידי האבירים בקפדנות, כל מי שנתפס גונב צמח היה נידון למוות. את התפרחות שאספו האבירים הם שמרו במגדל מיוחד והשתמשו בהן בבתי החולים שלהם. אגב, הטופל גדל גם בארץ, אם כי הוא נדיר ביותר, וכנראה כאן למדו האבירים את השימוש בו.