חגים וטקסים באביב

 התוכן 

פורים (קראים) פורים (חרדים – קריאת המגילה, סעודת פורים, משלוח מנות, מתנות לאביונים, תחפושות, טיש של פורים, פורים בקהל עדת ישראל, רחובות בני ברק בפורים תשע"ח, טיש משתה היין בחצר ביאלא, בבני ברק, תשע"ח, רחובות ירושלים בפורים תשע"ח) יום תיאודורוס הקדוש (ארמנים) חג למרים המגדלית (פרנציסקנים, מגדלא) ההכנות לפסח (חרדים – קציר חיטה למצה שמורה, אפיית מצה שמורה, קמחא דפסחא, הגעלת כלים, מכירת חמץ, שאיבת מים שלנו, שריפת חמץ, אפיית מצה של מצווה) תרגול זבח פסח (נאמני הר הבית) טיש של פסח שני (חסידי קרעטשניף-סיגעט) ביקור האיקונה בעין כרם (רוסים-פרבוסלאבים, עין כרם) נבי שועייב (דרוזים, מקאם נבי שועייב) טקס הבאת העומר (קיבוץ רמת יוחנן) זבח פסח (שומרונים, הר גריזים) עלייה ראשונה לרגל (שומרונים, הר גריזים) פסח מלכותי (עברים בדימונה) תהלוכת מרים (קתולים בירושלים) הילולת ר' מאיר בעל הנס (עמישראל) ל"ג בעומר (חרדים בירושלים, חרדים בבני ברק בחצר זטושקא, בחצר נדבורנה, בחצר שומרי אמונים), תהלוכת ספר התורה מבית עבו (עמישראל) ל"ג בעומר במירון (עמישראל) קבר שמעון הצדיק (טקסי חלקה, עמישראל בירושלים) עלייה לרגל לבארון דיר (ארמנים, ליד טנטור)

 פורים אצל הקראים 

ביום רביעי, 16.2.11, הייתי בעת תפילת פורים חגיגית אצל הקראים בבתי הכנסת שלהם באשדוד. לקראים שיטת עיבור שונה משלנו, על כן אין להם השנה אדר ב' ופורים שלהם מקדים את שלנו בחודש. בצילום – אב ובנו קוראים את המגילה.

CeremonyPics5

 שמח ומבדח 

חגיגות פורים בבני ברק ובירושלים. פורים בירושלים חל כשבמקומות אחרים שושן פורים (עיר מוקפת חומה…). ברחובות בני ברק והשכונות החרדיות בירושלים יש קרנבל ממש.
ארבע מצוות חייב יהודי לקיים בפורים: א. קריאה במגילת אסתר ב. סעודת פורים ג. משלוח מנות איש לרעהו ד. מתנות לאביונים

א. קריאת המגילה: בחצר קודש נדבורנא, בני ברק. מצווה לקרוא את מגילת אסתר ממגילה מגוללת.DSC_6114DSC_6122

קריאת המגילה בבית הכנסת של תולדות אברהם יצחק

DSC_4547

purim 2

והיום יש גם ברית מילהDSC_4544

ב. סעודת פורים: עם שתייה כדת.
DSC_4889

purim 6

ג. משלוח מנות: איש לרעהו. המי-נימום – מנה לרע אחד ובמשלוח שני פריטים "מבושלים" (מעובדים). הכי זול – בקבוק בירה ושקית במבה.DSC_4605DSC_6273DSC_4676

ד. מתנות לאביונים: ברוך השם יש לחרדים המון אביונים. השיטה: מוסדות חסד מארגנים קבוצת צעירים, מלבישים אותם בתלבושת עליזה אחידה, מציידים אותם במכונית עם רמקולים ("טריו אלקטריקו") המשמיעה מוזיקה חסידית חזקה ושולחים אותם לעשות שמייח ברחובות ובבתים ולאסוף תרומות.                                             DSC_6219DSC_6333
DSC_4756DSC_4595

DSC_6221

ברחובות יש קרנבל תחפשות, רובן יצירתיות. לחרדים אין כסף לקנות תחפושות. האמא מכינה, תופרת ומלבישה.DSC_6263purim 5DSC_6319

הכל מותר בפורים, גם לילדים מותר לעשן

DSC_4832

DSC_4852

ובערב יש כל מיני "טישים".יום שישי, 9.3.2012, פורים בירושלים. אברכים נושאים את הדג הגדול ל"טיש הלווייתן" בתולדות אברהם יצחק.    purim 3

האדמו"ר מקוזמיר עורך טיש משתה היין.DSC_6364

האדמו"ר מנדבורנא עורך טיש משלוח מנות.DSC_6190

DSC_6134

האדמו"ר משומרי אמונים עורך טיש הלוויתן.DSC_6423DSC_6411

ויש גם לווייתן כזה:DSC_6098

קהל עדת ישראל – מין "חצר" ירושלמית של ליטאים המתנהגים בדומה לחסידים. בישיבה שלהם, ישיבת מתמידים, מתקיימת בערב פורים חגיגה עליזה שאין דומה לה. כל האברכים בקפתנים ותרבושים על ראשם עושים שמח על הפערנצעס. צולם ב-5.3.2015.DSC_6462DSC_6454

את רב הישיבה הם מכנים בכינוי החיבה שלו: לייבלDSC_6508

בחצות יש הופעה של בָּדחֵן (במלעיל)DSC_6509

DSC_6472

פורים בחוצות בני ברק תשע"ח 1.5.2018

המחופשת הכי צעירה, רק בת שבוע:DSC_2733DSC_2678DSC_2694DSC_2766DSC_2800DSC_2779DSC_2853DSC_2926DSC_2956DSC_2861

טיש משתה היין, פורים תשע"ח, בחסידות ביאלא 1.3.2018

"טיש משתה היין" נערך בפורים בחצרות חסידים רבות. הפעם העדפתי לבקר בחצר קטנה של חסידות ביאלא. היו שם מעט אנשים אבל הייתה מוסיקה חסידית סוחפת והרבה שמחה, שירה וריקודים. וגם הייתה שם חבית שלמה של יין, שהתרוקנה במהלך הערב.DSC_3005DSC_2978DSC_3173DSC_3029DSC_3103

פורים תשע"ח בשכונות החרדיות בירושלים, 2.5.2018DSC_3481DSC_3385DSC_3404DSC_3421DSC_3511DSC_3572DSC_3548DSC_3598

 יומו של תיאודורוס 

יומו של תיאודורוס הקדוש בכנסייה המוקדשת לו במתחם המינזר הארמני בירושלים 27.2.2015DSC_5703

ג'ורג' הקדוש, דימיטריוס הקדוש ותיאודורוס הקדוש הם שלושה קדושים-חיילים-הורגי דרקון (המסמל את האנטיכריסט). הם חביבים במיוחד על העם בזכות היותם גיבורי חייל. למעשה היו שני תיאודורוס, האחד חייל שעונה ונהרג על אמונתו הנוצרית והשני גנראל שהרג דרקון ושניהם אוחדו לאחד, שהיה פטרון הצבא הביזנטי. נשמתו של תיאודורוס, לאחר שנהרג, נלקחה לשמים ולכן דמות האשה האוחזת בענף דקל, סמל לחיי נצח, בציור זה שבכניסה לכנסייה שבמינזר הארמני.DSC_5694

כנסיית תיאודורוס הקדוש או תורוס הקדוש  שוכנת בקומפלקס של יחידות דיור ששימשו בעבר צליינים אך לאחר הגנוסייד הארמני שימשו לשיכון פליטי הארמנים, שצאצאיהם גרים שם עד היום. הכנסייה הקטנה והיפהפיה סגורה כל השנה ומשמשת לאיחסון אוסף כתבי היד המצויירים של הפטריארכיה, למעלה מ-4000 כתבי יד, האוסף השני בגודלו בעולם. פעם בשנה, ביומו של תיאודורוס, פותחים את הכנסייה לכמה שעות ומקיימים בה טקס לכבוד הקדוש.DSC_5706

 מרים המגדלית במגדלא 
יומה הרשמי של מרים המגדלית הוא ב-22.7, אבל על שפת הכנרת חום אימים בזמן זה על כן ערכו הנזירים הפרנציסקנים טקס ב-22.4.2017

הנזירים הפרנציסקנים רכשו את שטח מגדל העתיקה, על שפת הכנרת, על מנת להקים שם מלון לצליינים אבל נמצאו בשטחם שרידי העיר מגדל מימי בית שני. הם הקימו בשטח כנסייה מודרנית יפהפיה, אשר המזבח שלה דמוי סירה שהתורן שלה הוא צלב, נושא את תכריך ישוע. בשבת נאה של סוף אפריל הם ערכו בכנסייה טקס יפה לכבוד מרים המגדלית ואליו הוזמנו אורחים רבים.DSC_1567DSC_1516DSC_1484DSC_1448

  פסח בא 

1. קציר חיטים: צילמתי הרבה פעמים חרדים בשמחתם, בטקסיהם ובחגיהם. כמעט תמיד הם היו בישיבה, בבית הכנסת או בחצר של המרכז שלהם. הפעם יצאתי לצלם את חסידי "שומרי אמונים" קוצרים חיטה עבור מצה שמורה של מצווה, שאותה יאכלו בליל הסדר. חרדים בשדה חיטה – זה צרוף מיוחד במינו, אולי אפילו סוריאליסטי. שומרי אמונים: את החצר הזאת הקים אברהם חיים ראטה, בנו של מייסד "תולדות אהרון" המפורסמת, הרב אהרון ראטה. האדמו"ר כיום בחצר של בני ברק הוא הרב רפאל אהרון, גיסו של הרב אברהם חיים. קוממיות הוא מושב חרדי לא רחוק מקריית גת. צולם בכ"א אייר תשע"ז 17.5.2017.DSC_2136

כשמגיע האדמו"ר, מלבישים אותו בסינר ובבתי ידיים, כדי שחו"ח לא ייפול חמץ מהבגד אל החיטה. הוא ממולל ובודק את התבואה. אחר כך הוא נוטל מגל וקוצר מלוא השק שיבולים ועל ידי מכות על השק בידית של טורייה הוא דש אותן. לאחר מכן הוא יושב על כסאו וצופה בחסידיו שהסירו את מעיליהם וכובעיהם, לבשו סינרים ובתי ידיים ויצאו גם הם לקצור.DSC_2194DSC_2389DSC_2316DSC_2295DSC_2340DSC_2396DSC_2449

הילדים השתוללו ממש, מרוב שמחה על כמה שעות בחוץ, בחיק הטבע.DSC_2478

DSC_2515

2. מצה שמורה: למצות, מסתפקים רוב עם ישראל ב"דיקטים" שלא כל כך מתאימים למצוות "כורך" בליל הסדר. המהדרים אוכלים, לפחות בליל הסדר, מצה שמורה. הכתוב אומר "ושמרתם את המצות" (שמות יב, טז) ולכן שומרים את החיטה של המצה השמורה מרגע הקציר, שלא תבוא במגע עם מים. את החיטה מגדלים חרדים בהשגחת הבד"צ, קוצרים אותה בקומביין מיוחד ושומרים אותה יבשה ונקייה. טוחנים אותה במכונה המיוחדת לצורך זה בלבד. את הקמח שומרים בחדר אטום, שחס וחלילה לא תחדור טיפת לחות ויתחיל תהליך החמצה. מתחילים לאפות מיד אחרי פורים, אני הייתי במאפייה למצה שמורה בשכונה חרדית בירושלים ביום 25.3.2014.
התהליך מתחיל בחדרון זעיר בו קערת ניירוסטה ושני אשנבים סגורים. בחדר עומד בחור ומערבב את המים והקמח לבצק, בכל פעם מנה מדודה.

2

כשהוא צועק "קמח!" נפתח האשנב השמאלי, מאחוריו החדר האטום בו נשמר הקמח השמור, ויד שופכת לו קמח לקערה.3

כשהוא צועק "מים!" נפתח האשנב הימני ויד יוצקת לקערה "מים שלנו". "מים שלנו" אינם מים שהם שלנו ולא של אחרים, אלא מים שלנו כל הלילה ולכן הם צוננים, כנדרש.1

את הבצק מעבירים ללשים, צעירים שלכל אחד שולחן נירוסטה שמעליו מוט מתכת עם ציר בקצהו. בעזרת המוט הם לשים את הבצק כשהם קופצים כדי להעמיס עליו את מלוא כובד משקלם.

54

את גוש הבצק מעבירים לשולחן המרדדים, שם פורסים ממנו פרוסות אותן מרדדים למצות.6

את עיגולי הבצק מנקבים (כדי שהמצות לא יתפחו) במכשיר מיוחד. אז תולים אותם, ארבעה יחד, על מוט עץ ומומחה לדבר מניח אותן בתנור הלוהט, המוסק בגזרי עץ.7

הרודה יודע בדיוק את הרגע בו עליו לרדות את המצות המוכנות.89

3. קמחא דפסחא: חלוקת מצרכים לנצרכים ערב פסח תשע"ה בירושלים.
שלושה ימים לפני ליל הסדר סוגרים בגדרות כ-500 מטרים מרחוב שמואל הנביא. לשטח המגודר מכניסים מאות טונות של מצרכים. אלפי חרדים עומדים בתור לפני שער הכניסה למתחם. רוב החרדים הם נצרכים, וכאן לא מבחינים בין העדות והחצרות השונות. כן, גם חילוניים יכולים לבוא, אבל הם לא. מפעל הצדקה העצום הזה מאורגן על ידי העדה החרדית, בעיקר חצרות סאטמר ותולדות אהרון, הקיצונים שבחרדים והמתנגדים למדינה הציונית. המימון בא בעיקר מתורמים עשירים בחו"ל. אפשר להיכנס רק עם הפתק זה, שאותו מקבלים בתחנות חלוקה. בפתק מסמנים את המצרכים שקיבל בעליו. כל אחד יכול לקבל עגלה בכניסה, ואם הוא מתקשה – גם מתנדב שידחוף וימלא אותה. אם אין לו דרך להביא אותה הביתה – יביאו לו את המצרכים לביתו. מאות מתנדבים, ב"לבוש ירושלמי", מנהלים את המפעל. כובע לבן לרושמים, כובע ירוק – לסבלים ולמחלקים.

DSC_7428DSC_7483DSC_7461

גם ילדים עוזריםDSC_7402DSC_7474DSC_7494

4. הגעלת כלים: בדרך כלל מגעילי הכלים הם יזמה פרטית של יחידים. מתקינים דוכן, דוד מים רותחים על גז ודוד מים קרים לקרור. מחיר הגעלת סלסילה מלאה בכלים – 7 ש"ח.DSC_7600DSC_7787DSC_7764

לקיר החיצוני של המקווה במאה שערים צמודים מתקני הטבלה ובהם טובלים כלים חדשים במים טהורים לפני ההגעלה.DSC_7724

5. חמץ לגויים: מכירת חמץ לאלו שאינם מכירים במדינת ישראל ובמכירה של הרב הראשי. כל אחד חותם על הטופסDSC_7797

6. "מים שלנו" למצה של מצווה: שאיבת מי מעיין טהורים עבור מים שלנו למצה של מצווה. מצה של מצווה היא המצה אותה אוכלים בליל הסדר ועליה מברכים "שהחיינו". אדמו"רים נוהגים להדר במצווה ולאפות מצה של מצווה במו ידיהם, ולהקדים לאפייה שאיבה טקסית של "מים שלנו".
עין חניה ליד הכפר ולג'ה, מדרום לירושלים, הוא אחד המעיינות היפים בארץ. הוא מתחיל כמעיין ניקבה ממנו מוליכה אמה אל שרידי נימפאון רומי. במקום נערכות חפירות ארכיאולוגיות, אך השילוט והסרטים האדומים לא מונעים ממאות החרדים המגיעים לכאן בערב הקודם לליל הסדר לרמוס את האתר. רוב הבאים הם אנשי "תולדות אהרון" שמכינים את המקום כדי שהאדמו"ר שלהם ישאב מהנימפאון מי מעיין עבור "מים שלנו" לאפיית מצה של מצווה. מים שלנו הם מים שעמדו (לנו) כל הלילה. ראשונים מגיעים אברכים שפורשים יריעת פלסטיק על האמה למנוע חדירת לכלוך למים. אחרים מביאים כדי חרס עבור המים, המכוסים בבד לסינונם. גם מנשאי עץ כדי שהאדמו"ר לא יבוסס בבוץ. עם שקיעה מגיעים עשרות אנשי תולדות אהרון, עם האדמו"ר, לחזות בשאיבת המים.DSC_7810DSC_7845DSC_7897DSC_7869DSC_7950

7. על האש: האדמו"ר מדאראג (בבני ברק) שורף את החמץ שלו. אדמו"רים נוהגים לשרוף את החמץ הפרטי שלהם ברגע האחרון לפני שביתם אמור להיות נקי מחמץ. השריפה נערכת בנוכחות קהל רב, בהם המון ילדים. בעת שריפת החמץ שורפים גם את הלולב שנותר מחג הסוכותDSC_8092DSC_8032DSC_8076DSC_8048

8. אופה במו ידיו: האדמו"ר מדעעש (בבני ברק) אופה מצה של מצווה. "מצת מצווה" היא מצה שאופים בערב פסח אחרי הצהריים ובליל הסדר היא נאכלת ראשונה ועליה מברכים "שהחיינו". כמה בחורים עוזרים לו בלישה והוא מעודד אותם בשירה.DSC_8121DSC_8152DSC_8175

בערב הפסח מחלקים לילדים ב"תולדות אהרון" את החמץ שנותר, לפני השריפהaaa

 במהרה בימינו
תרגול זבח פסח לקראת הקמת בית המקדש, בבית אורות על הר הצופים. יום שני, 18.4.2016

אם בשנה הבאה יעמוד, בעה"ש, בית מקדשנו על הר הבית, יש כבר כאלה שלא יופתעו. ישנם כוהנים, מוכנים עם ארבעים ושלוש חליפות בגדים, וכן מוכנים גם כל כלי המקדש. כשיגיע הפסח בי"ד בניסן, ידעו כיצד לבצע את הקרבת קורבן הפסח. לשם כך מתרגלים את הטקס לפרטיו כמה ימים לפני ליל הסדר. ליד בית אורות שעל הר הצופים ניצב מיתקן דמוי המזבח עם הכבש העולה אליו והמון מאמינים נלהבים באים לעת ערב לראות את ההכנות.DSC_0549DSC_0649

את השחיטה עורכים, על פי הוראת השרות הוטרינארי, מאחורי פרגוד. אבל יש המון מציצים. הכוהנים מעבירים כלי מלא בדם השחיטה וכוהן יוצק ממנו על דפנות המזבח. את הדם הכוהן שוטף במים. מבטיחים שבבית המקדש האמיתי לא יהיה עמוד תאורה תקוע ליד המזבח.DSC_0566DSC_0612DSC_0670

יש חלקי פנים שאינם נאכלים ואותם יש לשרוף על המזבח. כוהן נושא אותם ומניח אותם לשריפה על אש הפחמים הדולקת על ה"מזבח".DSC_0712DSC_0800DSC_0838

DSC_0818

 טיש של פסח שני 
אצל חסידי קרעטשניף-סיגרעט בירושלים, 22.5.2016

פסח שני היה נחגג בימים שבית המקדש היה קיים בי"ד באייר, כדי לאפשר להקריב קורבן פסח לאנשים שלא יכלו לקיים את המצווה בערב הפסח. כיום מעטים חוגגים זאת. בין המעטים, חסידי קרעטשניף-סיגרעט, חסידות קטנה שמרכזה בשכונת בית ישראל בירושלים. ביום זה אין צורך להוציא את החמץ ועל כן החסידים מתכבדים בחומוס וטחינה יחד עם מצות שמורות. האדמ"ור קורא קטעים מההגדה ואוכל את המצה בהסבה על צד שמאל, כנחוץ. בליל הסדר אסור לצלם, כמובן, וטקס זה הוא הכי קרוב לסדר חרדי שניתן לי לצלם.DSC_3668DSC_3705

DSC_3737

DSC_3785

 ביקור האיקונה 
חג הביקור. הבאת האיקונה לעין כרם 12.4.2018

לפי המסופר בברית החדשה ביקרה מרים, אם ישוע, את קרובתה אלישבע בהר, בעיר יהודה, אותה מציינת המסורת הנוצרית כעין כרם. מרים הייתה בהריון עם ישוע, ואלישבע עם יוחנן (לימים המטביל). המנזר הרוסי בעין כרם הנקרא "גורני" – ההר – מציין את מקום הביקור. מייסד המנזר, האב אנטונין קפוסטין, קבע את יום הביקור ב-20.3 (יוליאני) הוא 12.4 אורתודוקסי. ביום זה מביאים אל המנזר, בכל שנה,  איקונה של הבשורה ממגרש הרוסים ולאחר תום תקופת הביקור של האיקונה, בתחילת יולי, משיבים אותה בטקס יפה ובתהלוכה למקומה. לקראת הביקור מקשטות נזירות את הכניסה למעיין בעין כרם. ממול, בכניסה למרכז המוסיקה, ממתינים כמה עשרות צליינים רוסיים, אנשי כמורה ונזירות.DSC_8195DSC_8244DSC_8311

ב-14.30 מגיע בישוף יווני, נציג הפטריארכיה, בגלימה מפוארת ששובלה נישא בידי נזיר, ועורכים לו קבלת פנים חגיגית. מעט מאוחר יותר מגיעה האיקונה במכונית ממגרש הרוסים. מקבלים אותה בטקס קצר ואחריו יוצאים כולם בתהלוכה במעלה התלול של ההר, אל המנזר.
DSC_8364DSC_8467
DSC_8409

 ליד השער המזרחי של המנזר עיגול יפה של ירק ופרחים, וממנו שביל ארוך של ירק ופרחים עד לכנסייה הישנה המוקדשת ליוחנן המטביל. שביל הירק מקיף את הכנסייה ובכל אחת מארבע פינותיה יש עיגול פרחים דומה. ליד כל עיגול כזה נערך טקס, סביב לאיקונה.DSC_8439DSC_8455

DSC_8536

 אנשי הדת נכנסים עם האיקונה לכנסייה ומתפללים שם, בעוד הקהל ממתין בחוץ. לאחר שהם מסיימים הם יוצאים בתהלוכה המקיפה את הכנסייה וכל הקהל אחריהם. בכל עיגול ירק, שליד כל אחד מקירות הכנסייה, נערכת תפילה. כשמסיימים, ניצבות נושאות האיקונה מול פתח הכנסייה וממולן נערך טקס ברכת הלחם. הטקס מלווה במקהלת נשים השרות בקולות גבוהים ובמקהלת גברים המלווה בקולות נמוכים.DSC_8567DSC_8573DSC_8594

לבסוף מציבים את האיקונה על כן בכנסייה וכל הצליינים, רובם צלייניות, נעמדים בתור כדי לנשק אותה. לאחר חלוקת הלחם המבורך, תם הטקס והאיקונה תשהה בכנסייה עד לטקס החזרתה, לאחר כשלושה חודשים.DSC_8689

 טקס הבאת העומר
ביום שלישי, 30.3.2010, הייתי בטקס הבאת העומר ברמת יוחנן. השירים של מתתיהו שלם, הכוריאוגרפיה של לאה ברגשטיין, שניהם היו חברי הקיבוץ. הטקס – בדיוק כמו שהיה לפני שישים שנה. מסע במנהרת הזמן.

12345

6

 נבי שועייב
חגם של הדרוזים על קבר נבי שועייב 26.4.2018

במקום חגים יש לדרוזים "זיארות", שהן עליות לרגל למקומות קדושים. המקום הכי קדוש לדרוזים בישראל הוא קברו של נבי שועייב, שמסורת דרוזית רואה בו את יתרו, חותן משה, הנמצא מתחת לקרני חיטין. חגו של נבי שועייב מתחיל ב-25 לאפריל, תאריך שנקבע באופן שרירותי, ונמשך ארבעה ימים. היום הראשון הוא כולו של העוקאל, הדרוזים הדתיים הרשאים להכיר את סודות הדת. שאר הימים הם ימי משפחות, הבאות לאתר. שם מתפללים על מצבת הקבר, מנשקים את טביעת כף רגלו של הנביא ואחר כך מתפנים לפיקניק בגנים הנפלאים שסביב לאתר. מזה כעשרים שנה משפצים את האתר ומרחיבים אותו ועוד ידם של הדרוזים נטויה. אני בחרתי לבוא ביום השני לחג, יום משפחות.DSC_9028DSC_9104

ליבו של האתר הוא האולם שבו ניצבת המצבה. כשנכנסים אליו, נזהרים שלא לדרוך על הסף, אלא כורעים ומנשקים אותו. אחר כך מתפללים ליד המצבה ומנשקים אותה ולבסוף מנשקים שקע באבן הנחשב לטביעת רגלו של הנביא.DSC_9099DSC_9063DSC_9078DSC_9088DSC_9050

בפארק היפה שסביב לאתר נמצא מעיין מים זכים, הוא המעיין שאליו שוועו אבירי הצלבנים המתים מצמא בקרב קרני חיטין, ב-4.7.1187. מסביב פזורים ספסלים ושולחנות, ומשפחות רבות אוכלות, שותות ועושות על האש. בכל מקום שעברתי הזמינו אותי להצטרף, כמנהג הדרוזים, וכמעט קיבלתי הרעלת קפה.DSC_9158DSC_9112DSC_9162

"חמלה מלאן" זה עוגיות המדלן שלי. בילדותי, שהייתה בין ערבים בעכו, לא היו הרבה מעדנים. בשבועיים-שלושה שבהם מבשילה החומצה היו עוברים רוכלים ומוכרים את החמלה מלאן, שיחי חומוס ירוקים שקלו אותם עם הענפים והתרמילים. לגרגרי החומוס הירוקים-קלויים היה טעם גן עדן בימים שלפני הבמבה. איזה נדיב דרוזי הניח מטען שיחי חומצה ירוקים והחוגגים קלו אותם על האש.DSC_9118DSC_9125

 

 זבח פסח של השומרונים
שבת, י"ג לחודש הראשון שנת 3653 למובא  בני ישראל לארץ כנען 2.5.2015 לספירת הגויים

זבח הפסח של השומרונים הוא מסע במנהרת הזמן, טקס המתקיים אלפי שנים. זאת למרות ריצוף המוזאיקה, פנסי החשמל ומערכת הרמקולים.DSC_9951

ערב יום הזבח אופים השומרונים על הר גריזים את המצות שלהם. מצת הנוודים המקורית היא ה"פאטיר", מין פיתה דקה הנאפיית על גבי סאג. כך אופים הבדווים (והדרוזים ואפילו התימנים) עד היום הזה. יש להניח שאבותינו לא אכלו את מצות הדיקט שאנו אוכלים.DSC_9394

DSC_9456DSC_9448

בבוקר עולים אל קברי בני המשפחה שלא זכו להשתתף בזבח השנה ומתפללים בעבורם.DSC_9462

משעות הצהריים מתחילים להביא את הכבשים אל אתר הזבח. DSC_9619

באתר הזבח הכל מוכן. הילדים משחקים עם ארוחת הערב.DSC_9632

אלו בורות הזבח. כל בור מכוסה ברשת. את הגדר מסלקים אחר כך. בדרך כלל מדליקים  את העצים שבבורות בצהריים, אך היום שבת והעצים יוצתו רק עם צאת השבת.DSC_9634

התעלה הארוכה הזאת היא המזבח, מזבח אדמה. לצדיה שוחטים את הכבשים ולתוכה ניגר דמם. במיכלי המתכת יש מים לרחיצת חלקי הפנים. בקצה המזבח בור רחב ועמוק ועליו רשת מתכת, לשריפת השיריים. "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ"… (שמות, כ')DSC_9646

17.00: מלבישים את הכוהן הגדול בבגדיו המיוחדים ליום הזבחDSC_1215

18.00: השומרונים מתחילים להתאסף באתר הזבח. המבוגרים בטליתות. טלית שומרונית היא מעין גלימה עם כפתורים כמספר אותיות הא"ב השומרוני. לאחדים מהכוהנים טלית ירוקה או כחולה. מצנפת ("טורבאן") לבנה כרוכה על תרבוש נמוך לכוהנים, תרבוש גבוה שעליו כרוך שאש למבוגרים. לצעירים כובעי מצחייה מודרניים.DSC_9638

הנשים מתבוננות בזבח מהצד. אין להן תפקיד בטקס, פרט להגשת מצות ומרורים לאחר השחיטה.DSC_9683

18.50: הכוהן הגדול מגיע, מלווה בסגניו ובפמליה גדולה של נכבדים, רובם מהרשות הפלשתינאית אך גם נציג צה"ל ביניהם.DSC_9676

בינתיים הצעירים העוסקים בשחיטה ובטיפול בבשר עומדים מוכנים לאורך המזבח, מחזיקים בכבשים.DSC_9689

19.00: כולם פונים לכיוון פסגת הר גריזים ומתחילים בתפילה. הכוהן הגדול (עטוף טלית הדומה לטלית היהודית) במרכז, בשורה הראשונה הכוהנים, אחריהם המבוגרים ומאחור הצעירים.DSC_9721DSC_9701DSC_9737

17.30: הכוהן הגדול עולה על הדוכן וקורא את מצוות השם אל משה ואל אהרון. כשהשמש שוקעת הוא מגיע לפסוק "ושחטו אותו כל עדת ישראל בין ערביים" ואז מגיעה ההתלהבות לשיאה. השוחטים עוברים ושוחטים את הכבשים (49 כבשים השנה), הצעירים מתחילים בהכנת הבשר ומי שלא עסוק בכבשים שר בהתלהבות את התפילות המתאימות.
DSC_9758DSC_9796מייד עם צאת השבת מדליקים את העצים שבבורות-תנורים. האש צריכה לדלוק כשלוש שעות על מנת שהתנור יהיה חם כראוי.DSC_9862

אומנם בני ישראל צוו לסמן בדם את משקופי הבתים, אך השומרונים נוהגים לסמן את מצחי הילדים וגם את מצחיהם של לא מעט מבוגרים.DSC_9803DSC_9810

נשים עוברות ומחלקות מצות עם מרורים. המרור של השומרונים הוא מרור אמיתי – מרור הגינות (Sonchus oleraceus) – צמח בר הגדל באביב בשפע בשטחי בור.DSC_9854

לאחר השחיטה השומרונים 'מחגגים' – מחבקים ומנשקים איש את רעהו. זו הזדמנות לפיוס בין בעלי ריב.DSC_9822

בינתיים עסוקים הצעירים בניקוי ובהכנת הזבח. חלקים מסויימים, 'מעשר', ניתנים לכוהנים.DSC_9781DSC_9832

את החלקים שאינם נאכלים מעלים באש על אותו חלק של המזבח המיועד לכך. ענן של צחנה נישא ומכסה את אתר הזבח. שומרוני מפזר מלח על השיריים הנשרפים. גם את הזבח, קודם לצלייתו, ממליחים. ההמלחה אינה קשורה לכשרות! "וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ" (ויקרא, ב').DSC_9934

את הזבח משפדים על שיפודי-עץ ארוכים ועוטפים ברשת מתכת כדי למנוע מחלקים של הבשר ליפול לתנור. אחרי שהזבח מוכן לצלייה ממתינים עד שהתנורים יהיו חמים מספיק.DSC_9896

22.00: הגיע הזמן להטמין את הזבח בתנורים. סביב כל תנור מסתדרים כעשרה שומרונים, כל אחד אוחז בכבש המשופד. מאחוריהם עומדים עוזרים. בהינתן האות מכניסים כולם בבת אחת את השיפודים למרכז הבור. מורידים את רשת המתכת כך שהיא תחזיק את השיפודים במרכז הבור והבשר לא יגע בדפנות הלוהטים העלולים לחרוך אותו.DSC_9971DSC_9967DSC_9720

על הרשת פורשים יריעת בד. השיפודים מנקבים את היריעה וקצותיהם מציצים ממנה. על היריעה יוצקים טיט (אדמה כבדה מעורבת במים). מיישרים את הטיט בידיים ודואגים לסתום כל פתח ממנו יוצא עשן. הצעירים הגיעו לזבח בבגדים צחורים. לאחר השחיטה הם היו לאדומים ואחרי כיסוי הבורות -לחומים. לאחר שהבורות כוסו כדבעי נותרו כשלוש שעות עד שהזבח יהיה מוכן. חלק מהשומרונים הולך לבתים, אחרים נותרים באתר לשיחת רעים או לשירת פיוטים.

DSC_0008DSC_0037DSC_0052

12.00: כולם מתאספים שוב באתר הזבח. מביאים ארגזים מיוחדים עבור הבשר שאותם מרפדים במצות ובמרורים. כולם מתאספים ליד התנורים ולאחר ויכוח קצר (מוכן או עדיין לא מוכן) פונים בהתלהבות לפתוח את התנורים.DSC_0063DSC_0070

00.30: פותחים את הבורות. לאחר שמסירים שכבת אדמה מרימים את הרשת עם הכיסוי שעליה וכולם ממהרים לתפוס בשפודים, כל אחד ושפודו. זה החלק המסוכן: אם תיפול חתיכת בשר לתוך הבור חייבים לרדת ולהוציא אותה אך יותר גרוע יקרה אם אחד הבחורים ייפול לבור ויצטרף לזבח.DSC_0074

ענן של ריח ניחוח עולה מהבורות ומתפשט סביב. הפה של האורחים מתמלא ריר, אך אין סיכוי: זר לא יאכל ממנו. את הבשר מכניסים לארגזים ואותם נושאים אל הסככה הגדולה.DSC_0090DSC_0106

אך עדיין אין השומרונים הרעבים יכולים להתחיל לאכול. קודם יש טקס אַמְבָּרָק (ברכה): פיוט בארמית המתאר את יציאת בני ישראל ממצריים והעלאת עצמות יוסף וקבורתו בשכם. את השירה הזאת שרים בהתלהבות מיוחדת.DSC_1808

00.45: סוף סוף אפשר לאכול את הזבח, אבל השומרונים לא אוכלים אותו בנחת, בהנאה. חגורים ונעולים, בחיפזון ונזהרים לא לשבור עצם. את הנותר זורקים על המזבח והוא יישרף עד הבוקר. "וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ–מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות י"ב)DSC_0169DSC_0174

"על מצות ומרורים תאכלו"DSC_1905

01.10: "והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו". את השאריות, כולל הארגזים בהם הונח הבשר, שורפים על המזבח. תורן נשאר לשמור שהכל ישרף עד כלה.
DSC_1928

  כמו בימי קדם  
העלייה לרגל הראשונה (חג המצות) של השומרונים להר גריזים
אור ליום ראשון, כ"א לחודש הראשון, שנת 3656 לכניסת בני ישראל לכנען, 6.5.2018

"שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר–שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם.  וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה; וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה." (שמות כ"ג, י"ד-ט"ז)  

השומרונים עולים לרגל בשלושת המועדים אל פסגת הר גריזים, ההר הקדוש להם. העלייה הראשונה בפסח, השנייה בשבועות והשלישית בסוכות. זו של פסח מתקיימת אור ליום חג המצות (היום האחרון של הפסח). השעה המוקדמת נקבעה בימים שהשומרונים סבלו תחת שלטון עוין ונאלצו לערוך את הטקס בחשכה. הר גריזים הוא המקום הכי קדוש לשומרונים לעומת הר הבית ליהודים, וזה ההבדל העקרוני ביננו. הם כותבים "הרגרזים" במילה אחת, שבע אותיות – ואכן שבע תחנות בעלייה לרגל על פסגת ההר. הנה לכם מסע במכונת הזמן אל ימי אבותינו.Untitled-1

בשלוש לפנות בוקר העולם עדיין ישן אך בבית הכנסת שבשכונה השומרונית על הר גריזים מתכנסים הגברים לתפילה מיוחדת לחג. את התפילה מוביל הכוהן-החזן העומד על הבמה כשמאחוריו הפרוכת המסתירה את ספרי התורה. הפעם, שלא כרגיל, יש שני כוהנים-חזנים, שני אחים. מעט אחרי ארבע מסתיימת התפילה והגברים עולים בשיירה גדולה במעלה ההר.Untitled-11DSC_9755

תחנה ראשונה: מזבח שתיים עשרה האבנים: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה–מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל;" (יהושע ח', ל'-ל"א)  

בתורה השומרונית כתוב במקום הר עיבל -  הרגרזים. במקום זה, בדרך העולה להר, מתפללים תפילה קצרה בחשכה גמורה. שני הכוהנים-החזנים עומדים על אבני המזבח ובידם שני ספרי תורה עטופים בכפורת.DSC_9804

תחנה שנייה: מזבח אדם ושת בנו: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:  כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר–תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה." (בראשית ד', כ"ה-כ"ו)  

המקום נמצא כבר בפסגת ההר. כאן יושבים, עדיין בחשכה, ומתפללים.DSC_9858

תחנה שלישית: ליד גבעת עולם: "גבעת עולם" היא אבן השתייה על פי המסורת השומרונית. בה נטמן המשכן וכליו שישוב ויתגלה ביום אחרית הימים. לידה עורכים עולי הרגל תפילה ארוכה, במהלכה מניף הכוהן הגדול את ספר התורה כמנהג השומרונים בעת תפילה. בינתיים עולה השחר ומגיעות נשות השומרונים המביאות כיבוד ושתייה לעולי הרגל. משם צועדים עולי הרגל בטור ארוך אל התחנה הרביעית.DSC_9957DSC_9954DSC_0081DSC_0044DSC_0030DSC_0088DSC_0164

תחנה רביעית: אלוהים יראה: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. (בראשית כ"ב, י"ג-י"ד)  

השחר עולה על עמק המכמתת ועל הרי השומרון שברקע, נוף קדומים. בתחנה זו מרבה הכהן הגדול להניף את ספר התורה, לפנים, לאחור ולצדדים.DSC_0223DSC_0236

תחנה חמישית: מזבח יצחק: "וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים." (בראשית כ"ב, ט') 

המזבח שעליו הקריב אברהם את בנו הוא שוחה בסלע. השומרונים עומדים בתור, יורדים למזבח וכל אחד רוכן אל הסלע ונושא תפילה אישית, כאן גם הנשים.DSC_0357

תחנה שישית: מזבח נח: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ." (בראשית ח', כ') 

התחנה השישית נמצאת ליד הפתח למתחם מזבח יצחק. שם נישאת תפילה קצרה ומשם לתחנה השביעית "עושים שורות": שרים פיוט של מרקה (החכם השומרוני הנערץ ביותר, חי במאה הרביעית לסה"נ). את בתי השיר הראשונים שרים כולם יחד ואחר כך מתחלקים לשניים. קבוצה אחת שרה בית ומסתדרת בשתי שורות והשנייה עוברת בין השורות בשירת הבית הבא, מסתדרת בשתי שורות והראשונה עוברת ביניהן וחוזר חלילה.DSC_0482

תחנה שביעית: גבעת עולם

הסלע החשוף הזה הוא המקום הקדוש ביותר בהר והנכנסים אליו חולצים את נעליהם. כאן נושאים תפילה ארוכה ואחריה מקיפים בשירה את הסלע שלוש פעמים. לבסוף "מחגגים": מתחבקים ומתנשקים. תמה העלייה לרגל הראשונה בשנה. על פי הלוח השומרוני ניסן הוא החודש הראשון (כמו במקרא) וחג המצות (פסח) הוא החג הראשון.DSC_0503DSC_0530DSC_0537DSC_0542DSC_0394DSC_0423

 

 פסח מלכותי  

"הישראלים העברים" – צאצאי עבדים מארצות הברית המאמינים שהם בני ישראל האמיתיים והגיעו לישראל בעקבות מנהיגם בן עמי (קרטר) בן ישראל, חוגגים בדימונה את חגם הגדול, פסח מלכותי, בשבוע האחרון של מאי. חג זה בא להזכיר את עלייתם מארצות הברית, דרך ליבריה, לישראל – מעין יציאת מצריים. את החג חוגגים יומיים בפיקניק המוני. ביום הראשון לפנות ערב נערך רונדו המוני/  (מאי 2011)

CeremonyPics17CeremonyPics18 מאי 20131234 5

18

 תהלוכת מרים  

חודש מאי הוא החודש המוקדש למרים הקדושה, אמו של ישוע. בחודש זה מרבים להתפלל תפילות המוקדשות לה, מרבים לעבור על תפילות הרוזרי (מחרוזת תפילה) ובכנסיות מציבים "מזבח מרים". ביום האחרון לחודש מקיימים בכנסיית סנט סלבדור, הכנסייה הפרנציסקנית שהיא גם כנסיית הקהילה הקתולית בירושלים, תפילה מיוחדת ולאחריה מיסה חגיגית. בתום המיסה יוצאת תהלוכה נהדרת בה נושאות שמונה "מִריָמות" את פסל הבתולה בסמטאות הרובע הנוצרי.

DSC_1681

כנסיית סנט סלבדור מקושטת בפרחים. בחזית ניצב "מזבח מרים" עם פסל הבתולה ומשמאלו המנשא, ועליו פסל הבתולה, שיינשא בתהלוכה. שמונה נערות, מהקולג' הקתולי, בלבוש לבן-תכלת, יושבות בשורה הראשונה. הכנסייה הענקית מלאה מפה לפה.

2בחצר הגדולה של המנזר הכינו במה מקושטת עם פסל הבתולה. רבים מהבאים מביאים פרחים לטקס, ורבים מצטלמים על רקע הבמה. DSC_1321ילדות קטנות המשתתפות בטקס לובשות בגדי מרים9

שמונה בנות נרגשות מסמינר קתולי, לבושות כמרים הקדושה, ממהרות לטקס בו יש להן תפקיד חשוב.

4לאחר טקס יפה בכנסייה, תפילה ומיסה יוצאת תהלוכה גדולה של הנזירים ואנשי הקהילה וסובבת בסמטאות. בראשה, כמובן, הקוואסים

5

במרכז התהלוכה פסל מרים נישא על ידי שמונה ה"מרימות"DSC_14426DSC_1448

בתהלוכה משתתפים, מלבד הקהל הרב, גם צופים וצופות וכן נערות בית הספר הקתולי לבנות הנושאות סלסילות שבהן עלי כותרת של פרחים ושאותם הן מטילות על הפסל לאורך התהלוכה. בסוף התהלוכה הארוכה צועדים נזירים פרנציסקנים. אחריהם – ממלא מקום הפטריארך הלטיני, נושא איקונה של הבתולה והילד ואחריו, נושאות ה"מרימות" את פסל הבתולה.DSC_1384DSC_1632DSC_1405התחנה הראשונה היא בחצר "קולג' האחים", שם הוכנה במה מקושטת. הבנות מניחות את האלונקה על דוכן, ונערות בית הספר משליכות עליה עלי כותרת). יש גם חידוש: צלב לבן קשור לרוזרי, עשוי מבלונים ממולאים בהליום. בסיום הטקס משחררים את הבלונים שממריאים אל על.

DSC_1534DSC_1539התחנה הבאה היא בכנסיית הפטריארכיה הקתולית. שם ממתין לפסל הבתולה דוכן שעליו מניחות הבנות את המנשא. משני צדי המעבר ממתינות תלמידות בית הספר עם הסלסילות שלהן. כאן מתקיים עוד טקס ולאחריו ממשיכה התהלוכה וסובבת ברובע הנוצרי עד שהיא מגיעה לחצר מנזר סנט סלבדור שבו היא התחילה.DSC_1672DSC_1723DSC_1744טקס אחרון. הבנות משתחררות ממשאן הכבד. אבל התהלוכה עדיין לא הסתיימה.DSC_1770את המנשא עם הפסל נוטלות צופות. כעת יוצאת תהלוכת הצופים, עם הצופים והצופות, התזמורת בראש והקהל מאחור, ועורכת סיבוב אחרון.DSC_1831DSC_1877DSC_1855

  הניסים של ר' מאיר
ההילולה על קברו של ר' מאיר בעל הנס. טבריה, י"ד באייר תשע"ה, 3.5.2015DSC_0311

DSC_0241רבי מאיר בעל הנס הוא כינויו של עושה נפלאות קבור בטבריה. הכינוי מופיע החל מהמאה ה-18, ובאופן מסורתי מקובל לזהות אותו עם התנא רבי מאיר, אך יש השוללים זיהוי זה. קברו, קבר מאיר בעל הנס, הוא מוקד עלייה לרגל. הייחוס המסורתי של הקבר לתנא רבי מאיר מבוסס על סיפור בתלמוד על נס שנעשה לתנא רבי מאיר - חיילים רומאים שרדפו אחריו הוכו בסנוורים, הוא הבטיח לסוהר ששחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, שיינצל אם יאמר "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה. לעומת זאת, לדעת הרב ראובן מרגליות ואחרים,‏ אין רבי מאיר בעל הנס זהה עם רבי מאיר, לאור העובדה שמצייני הקברות בארץ ישראל ציינו גם את קבר התנא רבי מאיר וגם את קבר רבי מאיר בעל הנס. לדעת מרגליות, למעשה כלל לא היה תנא בכינוי כזה, ואין הוא אלא אגדה בעלמא‏. לדעתו, מקור האגדה על "רבי מאיר בעל הנס" נעוץ בעלייתו ארצה של הרמב"ן ופעולתו ליישוב הארץ ולאחזקת תלמידי חכמים. הוא משער שהיו אז קופות צדקה על שמו של הרמב"ן, וכאשר הגיעו ארצה בתקופה מאוחרת יותר מצאו את השם "קופות רמב"ן" ופתחו את ראשי התיבות בטעות כ"רבי מאיר בעל נס", וקראו על שם זה את קופות הצדקה. בשל סיפורים אלו התפתחה אמונה עממית כי רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעניי ארץ ישראל לעילוי נשמתו. על כן, יש רבים שנוהגים להתפלל בציון הנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה, בעיקר בתאריך י"ד באייר, פסח שני. תחילתו של המנהג לפקוד את קברו של רבי מאיר ולתת צדקה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו‏. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את פסוק התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר עננו". (מהויקיפדיה).DSC_0255

1 אוכל: אלפים מגיעים ביום ההילולה, החל משעות הצהריים, ומצטופפים באתר. הדבר הראשון הבולט לעיניי הם המאכלים, הכיבודים והמשקאות הנמצאים בכל מקום. משפחות מביאות כמויות אוכל עצומות ורבים אף עושים על האש. חוץ מזה בדוכנים רבים מחלקים מאכלים שונים בחינם, שולחנות עמוסים תקרובת עומדים לרשות כל דכפין ונשים צדקניות מחלקות כיבוד למי שעדיין נותר רעב.DSC_0273DSC_0340DSC_0344DSC_0377

2 שוק של מצוות: רשת של קבצנים ומבקשי תרומות פרושה בכל מקום. מקבצנים עם קופסה ועד אוספי תרומות לקרנות ולמוסדות, לכתיבת אות בספר תורה וכיוצא בזה. וכמובן, דוכנים שבהם אפשר לקבל את קופת ר' מאיר בעל הנס ולהשאיר כתובת שאליה יגיעו כדי לרוקן אותה.DSC_0247DSC_0319DSC_0373DSC_0282

3 הדלקה: "הנר הקדוש הינו נר מיוחד אשר מכינים מקובלים משיירי נר התמיד הדולק למעלה מ-400 שנה במערת ר' שמעון בר יוחאי ורבים אשר הדליקו נר זה בביתם זכו לברכה מיוחדת בזוגיות, בפרי בטן ובבריאות" (מתוך פרסומת של ישיבת מקובלים). במקומות רבים אפשר להדליק נר-שמן (תמורת תרומה, כמובן). ויש גם טקס זריקת הנרות: לוחשים בקשה על נר וזורקים אותו למיתקן הדלקת הנרות. אם פוגעים, הבקשה תתקבל (על מקורו של טקס זה כתבתי במצגות קודמות).DSC_0217DSC_0222DSC_0224DSC_0358

4 תפילה: רבים מתפללים על הקבר, בצפיפות רבה, וכמובן – נשים לחוד וגברים לחוד.DSC_0229DSC_0329

5 עושים שוּק: בדוכנים אפשר לקנות הכל – סדקית, צעצועים, אוכל – אבל בעיקר תמונות קדושים, קמעות, מים קדושים ושאר מביאי מזל למיניהם.DSC_0277DSC_0360

תור גדול מצטופף ליד חנותו של מביא המזל. השלט האלקטרוני מציין את מרכולתו (מצורף לצילום, משמאל). להלן דוגמה של פרקטיקה: הבחור מחזיק ספר קדוש, השמאן מברך, מדליק קטורת ותוקע בשופר גדול. לאחר מכן הוא נוטל מנעול קטן, שובר אותו בפלייר ונותן אותו באריזת-מתנה לבחור. לא הצלחתי לברר מה הייתה בקשתו של הבחור.DSC_0286DSC_0293DSC_0299DSC_0297DSC_0298

6 תהלוכה: בערב מגיעה תהלוכה המוליכה ספר תורה מבית הכנסת אבולעפיה בטבריה אל אתר הקבר. בראש התהלוכה מכונית מוארת מיוחדת הנושאת ספרי תורה. כולם מנסים לגעת בהם.DSC_0404DSC_0425

7 הופעות: זמרים ומקהלת ילדים משמחים את הקהל במיטב הזמר המזרחי.DSC_0399

 ל"ג בעומר בירושלים ובבני ברק  

1. ירושלים: במוצאי שבת, 27.4.2013, התקיימו מדורות ל"ג בעומר בכל רחבי ירושלים. השתתפתי בהדלקה של קבוצה מחסידי ברסלב, שחידשו חידוש: הם הקימו במה, עליה גוש עצום של צמר גפן, עליו יצקו את התוכן של 1000 בקבוקי שמן זית – דבר שנמשך זמן רב. לבסוף הדליק הרב שלהם את האש.40512441

הנשים רק משקיפות מרחוק4

מדורת ל"ג בעומר בתולדות אברהם יצחק (6.5.2015, 2.5.2018): מלבישים את הילדים שאמורים לעבור מחר את טקס החלקה בבגדי פאר כמו אדמו"רים. אחרי ההדלקה האבות רוקדים עם ילדים אלו על כתפיהם.DSC_9172DSC_0554DSC_9219DSC_9263DSC_9332

מדורת ל"ג בעומר בתולדות אהרון (6.5.2015, 2.5.2018). המדורה בצד, לידה רק ילדים. האברכים מסתובבים במעגל ריקוד אינסופי בחצר, בהתלהבות עצומה ממש.DSC_9521DSC_9527DSC_0695DSC_9484DSC_9423

2. בבני ברק, חצר זטושקא: למה בחרתי בזוטשקא? – כי יש להם תזמורת וכי אחרי ההדלקה יש טקס חלקה ולבסוף האדמו"ר יורה בקשת וחץ. צולם בי"ז אייר תשע"ז, 13.5.2017. 

DSC_1947

גוש גדול של צמר גפן, רווי בהרבה שמן, מחכה לאדמו"ר שידליק אותו. כשמגיע הזמן עולה האדמו"ר במדרגות, מוסיף את מנת השמן האחרונה מכד כסף ומדליק את המדורה לקול שירה  של החסידים.DSC_1776DSC_1838DSC_1852DSC_1892

לאחר ההדלקה מתחיל טקס החלקה, תספורת ראשונה לילד בהגיעו לגיל שלוש. קודם רוקדים האבות המאושרים, נושאים את הילדים על כתפיהם. אחר כך האדמו"ר גוזר לכל ילד קבוצת שער סמלית, מברך אותו, מלביש לו לראשונה את הטלית-קטן ואת הדאצ'ק (בפולנית "גגון": כובע מצחייה שחובשים ילדים בחצרות חסידים רבות). מאוחר יותר יגלחו את ראשו ורק ישאירו לו פאות.DSC_2000DSC_2028DSC_2057

ולסיום האדמו"ר יורה בקשת שלושה "חיצים" אל הקיר שמאחוריו.DSC_2089

בבני ברק, בחצר נדבורנה: לחסידי נדבורנה יש מנהג מיוחד במינו בל"ג בעומר. האדמו"ר לא מדליק מדורה, אלא אחרי תפילת מעריב הוא מדליק בבית הכנסת ל"ג נרות. צולם בי"ז אייר תשע"ז 13.5.2017DSC_1748DSC_1738DSC_1728

בחצר שומרי אמונים: ביום ל"ג בעומר, 3.5.2018: ביום ל"ג בעומר התקיים טקס החלאקה בחצר שומרי אמונים. זו חצר קטנה שחסידיה מעטים אך הם מסבירי פנים ושמחים כשאני מצלם. היו רק שני ילדים לחלאקה ומעט חסידים, אבל ראו כמה יפה זה היה.

האדמו"ר גוזז את מחלפות הילדים והאבא אוסף את השיער בשקית. אחר כך שוקלים אותו ונותנים את תמורתו לצדקה. אחרי שהאדמו"ר קוצץ משפע השיער של הילד, הוא מברך אותו כשהוא מניח את ידו עם הטלית על ראשו. אחר כך הוא יורה כמה חיצים ב"קשת" ומחלק "לייקח" לחסידיו. לסיום החסידים מסתדרים במעגל סביב האדמו"ר ורוקדים "בר יוחאי, בר יוחאי…".
DSC_9607DSC_9693
DSC_9617DSC_9667DSC_9745

 ספר התורה של בית עבו  

בערב ל"ג בעומר, בשעות אחרי הצהריים, מתקיימת בצפת זה שנים רבות תהלוכה המוליכה את ספר התורה של משפחת עבו מביתה. שמואל עבו עלה מאלג'יר לצפת בראשית המאה ה-19 והביא איתו את משפחתו והון לא קטן. הוא התמנה לסגן הקונסול הצרפתי בצפת ועזר רבות ליהודי העיר. בין השאר קנה את שטח קבר הרשב"י במירון ובנה את המבנה שעל הקבר. יהודי צפת גמלו לו במתנת ספר תורה שאותו היה נושא למירון בל"ג בעומר. התהלוכה של הולכת ספר התורה למירון הפכה למסורת והשנה התקיימה זו השנה ה-183.כעת עומד בראש הטקס הדור השישי לבית עבו, עו"ד שמואל אבו, המקיים אותו כבר שנים רבות.

Untitled-1בראש התהלוכה צועדים הכליזמרים: דרבוקות, קלרינט, אקורדיאון וחצוצרה. המשתתפים מתחלפים בנשיאת הספר תוך ריקוד. בדרך עוצרות נשים את התהלוכה וקושרות מטפחת צבעונית לספר. לאחר כשעתיים הוא ייראה כמו דוכן נייד של מוכר מטפחות.

Untitled-2Untitled-3Untitled-4Untitled-5

את הספר מלווים כמה מזקני צפת האסלים ובראשם בחור עם מקל, שאליו קשור צרור מטפחות צבעוניות, המלהיב את הקהל. לפני שנים רבות היו עולי הרגל מגיעים למירון רכובים על חמורים של ערבים. החמרים היו מנעימים את הדרך בשירה מזרחית בסגנון הדבקות. המנגינות "גויירו" וזקני צפת עדיין שרים אותן בהתלהבות. אנשים טובים באמצע הדרך מחלקים עראק וממתקים או פותחים שולחנות עם כיבוד. נשים זורקות סוכריות על התהלוכה לשמחת הילדים האוספים אותן.Untitled-6Untitled-7Untitled-7Untitled-9

ספר התורה מגיע למירון והנצר האחרון לבית עבו נושא אותו לקבר הרשב"י.

abu 3

 פסטיבל האש 

ל"ג בעומר במירון הוא הטקס ההמוני ביותר בארץ ומשתתפים בו מאות אלפים. רבים מצטופפים בדוחק איום לעלות אל הקבר או לצפות בהדלקה. את האש העיקרית, חבית מלאה סמרטוטים ובגדים שעליהם יוצקים המון שמן זית זוכה להדליק האדמו"ר מבויאן, והאש מאכזבת: מעט להבה והרבה עשן. יש עוד הדלקות של חסידויות שונות בכל שעות הלילה, ריקודים, חלוקת אוכל ושתייה והרבה בלגן.halaka 3halaka 4halaka 6halaka 5

ח"י רוטל משקה: בעקבות נדר שהצליח נודרים אנשים להשקות צמאים ב-18 רוטל (לפחות) של מי פטל וכיוצא בזה.meiron 1

 מירון תשע"ו
חגיגות ל"ג בעומר במירון יום רביעי-חמישי, י"ז-י"ח אייר תשע"ו, 25-26.5.201

שוק של מצוות: הדרך העולה מהכביש לקבר היא שוק של מצוות. כל מיני מוסדות דת וחסד מקימים ביתנים ומתחרים ביניהם על התרמת הקהל ברמקולי ענק וברעש מחריש אוזניים. מלבד לתרום, אפשר לרכוש בדרך קמיעות שמביאים ישועות (בדוק!), מים קדושים שמביאים פרי בטן, עראק קדוש לרפואה, נרות מקודשים להדלקה וכיוצא בזה. קבצנים מבקשים, או דורשים, נדבה וחסידי ברסלב הנחנחים רוקדים בהתלהבות, תוקעים בשופר ומחלקים את כתבי ר' נחמן.Untitled-20Untitled-19Untitled-18

Untitled-3Untitled-21

ההדלקה: בשביל הכסת"ח גייסו אלפי שוטרים, אנשי בטחון, סדרנים ומה לא. בנחישות ובתחכום הצלחתי להגיע למקום הקרוב ביותר להדלקה כדי לצלם את הרגע המדליק. את ההדלקה המרכזית על גג הקבר מבצע כבר שנים רבות בעל הקונצסיה, האדמו"ר מבויאן. פעם הוא היה מדליק חבית עם סמרטוטים ושמן. כיום יש מיתקן מיוחד שזורקים לתוכו בגדים, בדים וכו' ושופכים המון בקבוקי שמן. אגב, התוצאה דומה – מעט אש והרבה עשן. מפחד שהגג יתמוטט, המוני שוטרים וסדרנים מנעו מהקהל להתקרב אליו והשאירו שטח סטרילי מסביב למקום ההדלקה. הצלחתי לצלם את התמונה הזאת, חסיד בויאן שופך שמן למיתקן. רק זמן מה אחר כך הצלחתי לצלם את האש עצמה.Untitled-4Untitled-5Untitled-7

Untitled-10באוהלי מרוקו: כחודש לפני ל"ג בעומר מגיעה, זה שנים רבות, קבוצה גדולה של יוצאי צפון אפריקה. הם פותחים מכולות שממתינות להם כל השנה ומהציוד שבתוכן מקימים מחנה של אוהלים יפים ומצוידים בכל הדרוש שבהם הם יושבים ל"ג ימים, אוכלים, שותים, שרים, שמחים ומנגנים ובכלל לא מתעניינים בבלגן שלידם.Untitled-8Untitled-9

כל הלילה ולמחרת גם: כל הלילה ולמחרת גם, נמשכים הריקודים. בצילום – בחצר מבנה הקבר. ישנן גם הדלקות פרטיות של חסידויות שונות, האחרונה של "תולדות אהרון" מעט לפני יציאת החג. אלפי אנשים ממשיכים לזרום לאתר והדוחק עצום. נשים רבות מדליקות נרות בכל פינה פנויה.Untitled-17Untitled-16

בבוקר יושב יהודי ומלמד את בני יהודה קשת. במה נלחמים בניו של בר כוכבא? – קודם כל ביצר הרע, אבל גם בס"מ (השטן), בעשיו, בפרעוש, בטיטוס, בפאה (יש בעולם החרדי מלחמה נגד פאות הנשים), באיי פול (אייפון), בטמבלפון (פלאפון) וכו'.Untitled-15Untitled-1Untitled-14

Untitled-11

 תספורת ראשונה 

חלקה היא התספורת הראשונה הנעשית לילד בהגיעו לגיל שלוש, לרוב עורכים אותה בל"ג בעומר. בבוקר החג רוקדים האבות כשילדם על הכתפיים והוא חובש בגאווה את השטריימל של אביו. מידי פעם עוצרים ומניחים לקרוב משפחה או למישהו חשוב לגזור תלתל.

halaka 1 halake 11halake 12

Untitled-13וכך נראית מירון אחרי החג:garbage

 טקסי חלקה בקבר שמעון הצדיק  

חלקה היא התספורת הראשונה הנעשית לילד בהגיעו לגיל שלוש, לרוב עורכים אותה בל"ג בעומר. רוב החרדים עורכים את טקסי החלקה במירון, אך אלה שאינם יכולים לנסוע למירון עורכים אותה בקבר שמעון הצדיק שבשייח' ג'ראח. מזה עשר שנים שמפרידים בקבר בין הגברים לנשים. לגברים שטח נרחב בו הם עורכים את הטקסים, הנשים מצטופפות מאחורי הגדר ולעיתים נותנים להן לגזוז תלתל דרך הסורגים. פעם היה מתקיים כאן חג משפחתי נהדר. הנשים היו מחלקות כיבוד והגברים שתייה. מאז ההפרדה הטקס איבד את קיסמו.12

 בצל החומה 
עלייה לרגל של הארמנים לבארון דיר 2.6.2018

גרגורי בארון דיר היה הפטריארך הארמני בירושלים בשנים 1613-1645. הוא קנה חלקת כרם זיתים ליד טנטור (בין ירושלים לבית ג'אלה) ובה שומרה. שלושה ימים בשבוע היה גרגורי מתבודד בשומרה ומתפלל. במאה העשרים הוקם במקום בנין גדול, שבו מתגורר כומר ארמני עם משפחתו. חומת ההפרדה גזלה לארמנים חלק מהשטח. ב-2015, במלאת מאה שנה לג'נוסייד הארמני, ניטע במקום פארק לזכר השואה והוצב חצ'קר (בארמנית "צלב אבן", מצבה  אופיינית לארמנים) לזכר האירוע. החצ'קר עשוי מטוף וולקני אדום שנחצב מהר האגרט הקדוש שבארמניה.DSC_1891DSC_1905

לא רחוק מבארון דיר יש עוד חלקה, המוקדשת לגרגורי הקדוש, נושא השלשלת, שבראשית המאה השמונה עשרה נדד בין קהילות הארמנים בעולם כשהוא נושא שלשלת ברזל שנשבע שלא יסיר אותה עד שיאסוף די כסף כדי לשחרר את השעבוד שרבץ על הכנסייה הארמנית עקב חוב גדול של הארמנים ליוונים. בתמונה: ציור של גרגורי נושא השלשלת במגורי הפטריארך הארמני של ירושלים.DSC_6050

 בשנים האחרונות הגישו הארמנים בישראל בקשה לקתוליקון באצ'מיאדזין (הסמכות הדתית העליונה של הארמנים) להכיר גם בגרגורי בארון דיר  כקדוש. לפני כמה שנים החליטו הארמנים לקיים עלייה לרגל שנתית, בסוף מאי או בתחילת יוני (במעבר בין אביב לקיץ), לזכר שני הגרגורי הקדושים. בישוף, שני כמרים וכמה פרחי כהונה מנהלים את הטקס ליד החצ'קר. הפעם הגיעו רק מעטים מאנשי הקהילה בגלל אבל על אחד מאנשיה שנפטר. לסיום, כבכל עלייה לרגל של הארמנים, מחלקים לנוכחים כיבוד. בדרך כלל מנגנים במקום מוסיקה ארמנית ואנשי הקהילה רוקדים ריקודים ארמנים, אבל הפעם הדבר בוטל בגלל האבל.DSC_1959DSC_1949DSC_1996

DSC_2029השומרה שבה התבודד גרגורי. שומרה היא מבנה כיפתי מאבנים גדולות, בעל קירות עבים, הניצב בכרם. על גגו היו בונים סוכה שבה הייתה מתגוררת משפחת בעל הכרם בעת הבציר ושומרת על הכרם. הבציר נערך מוקדם בבוקר, ואת הענבים הנבצרים היו מכניסים לשומרה לפני העברתם לגת כי היה בה קריר, דבר שמנע מהענבים לתסוס.DSC_1912

אאאא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחשבה אחת על “חגים וטקסים באביב

  1. כתבות וצילומים לתפארת. שאפו גדול.
    אתה מוזמן לבקר באתר שלי ולהתרשם מהחומר הרב שבו.
    אשמח לקבל ממך עדכונים .
    כמו כן אשמח להוסיף קישור לאתר שלך באופן הדדי
    המון ברכות
    שמעון צור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>