התוכן
הכנסת ספר תורה (חרדים) הוקרת הצלב (קתולים, כנסיית הקבר) טקס שבועות ("עברים" בדימונה) עלייה לרגל (שומרונים, הר גריזים) חגו של אונופריוס הקדוש (אורתודוקסים) שחזור קרב קרני חיטין (קרני חיטין) מסע האיקונה (רוסים, עין כרם) חגו של אליהו (אורתודוקסים, מר אליאס) קידוש הפירות (רוסים, בכנסיית פטרוס ביפו) חגו של אליהו (קתולים, מלכיטים, מרונים בסטלה מאריס על הכרמל) יום מרים המגדלית (רוסים, הר הזיתים) האסמפטיון ויום העצמאות של הודו (הודים קתולים בתל אביב) קידוש הענבים (ארמנים, בכנסיית הקבר) תשעה באב (חרדים בשטיבלאך, עמישראל בכותל) חג ההשתנות ( – טרנספיגורציה – אורתודוקסים, על פסגת התבור) חג ההשתנות (אורתודוקסים, ארמנים, סורים, קופטים – בקבר מרים) אסמפטיון (קתולים, גת שמנים) לוויית מרים (אורתודוקסים, מחצר כנסיית הקבר לקבר מרים) החזרת מרים (מקבר מרים בקדרון לחצר כנסיית הקבר) אסמפטיון (אורתודוקסים, ארמנים, סורים, קופטים – בקבר מרים)
תורה אורה
טקס הכנסת ספר תורה בחצר "חוג חתם סופר". בני ברק, יום שלישי כ"ו אדר ב' תשע"ו 5.4.2016
ספר תורה הוא אוצר יקר. סופר סת"ם עמל עליו שנה תמימה והוא עולה עד מאה וחמישים אלף שקל – לא כולל הוצאות הגהה, "מעיל", כתר, רימונים ואצבע. כל אדם בישראל חייב במצוות כתיבת ספר תורה, בתנאי שהוא יכול לעמוד בהוצאות. מר משה גולדי, גיסו של האדמו"ר של חצר חוג חתם סופר, אדם אמיד, הזמין ספר תורה לבית הכנסת וערך כמקובל טקס הכנסת ספר התורה. הטקס התחיל באולם שבו נכתבו האותיות האחרונות בספר. קרובים ומכובדים התכבדו ב"כתיבת אות" – למעשה הסופר סת"ם כותב את האות עבורם כדי שחס וחלילה אדם לא מיומן לא יגרום לפסילת הספר היקר. הספר נכתב על קלף והסופר כותב בקנה ומשתמש בדיו עפצים מיוחד, כמו לפני אלפי שנים. טקסי הכנסת ספר תורה נערכים לרוב לפני חג השבועות, לכן הכנסתי את הטקס הזה לכאן.
בזמן כתיבת האותיות האחרונות הוגש כיבוד ונגנים הנעימו במנגינות חסידיות. עם סיום הספר יצאו כולם לתהלוכה שהוליכה אותו אל בית הכנסת. בראש התהלוכה צעדו עשרות ילדים בשתי שורות, כל אחד מחזיק ביד אחת בחבל ארוך (לשמור על הסדר) ובלפיד דולק בשנייה. אחרי הילדים נסעה מכונית מיוחדת, מקושטת באורות צבעוניים מנצנצים ובכתרים, והשמיעה ברמקולים מוזיקה חסידית מחרישת אוזניים. אחריה עשרות חסידים צוהלים ורוקדים וביניהם, תחת חופה על גלגלים, התחלפו מכובדים בנשיאת ספר התורה. במאסף התהלוכה צעדו הנשים והאמהות, דוחפות עגלות ילדים.
הוקרת הצלב
הטקס הקתולי בכנסיית הקבר 7.5.2016
הוקרת הצלב (Veneration of the Holy Cross) הוא טקס קדום הדומה מאוד לטקס רוממות הצלב (Exaltation of the Holy Cross הנערך ב-14/27 לספטמבר) אך הוא נערך במאי. הטקס הקתולי, הנערך בכנסיית הקבר ומנוהל על ידי הנזירים הפרנציסקנים, מתחיל בטקס יפה הנערך במערת הצלב. אחריו יוצאת תהלוכת נרות, שמובילים אותה הכמרים הלבושים אדום ובה נושא הקסטוס צלב מפואר המכיל בתוכו כפיס מהצלב האמיתי (אחר מהצלב הנישא בטקס רוממות הצלב). בתהלוכה מפזרות שתי ילדות עלי וורדים בדרכו של הצלב. התהלוכה מגיעה אל פתח הקבר הקדוש שם נערכת תפילה והנוכחים כורעים לפני הצלב ומנשקים אותו.
שבועות אצל העברים השחורים בדימונה
ביום ראשון, 3.6.2012, חגגו העברים השחורים בדימונה את חג השבועות.
נערה מביאה טנא ביורים סמלי מגן העדה וכהן עונד חושן סמלי מגיש לנשיא, בן עמי (קרטר) בן ישראל, את הטנא, תוך ריקוד:
לאחר מכן התחילו שירה, מוסיקה וריקודים. הנשיא בן עמי (קרטר) ישראל) התחיל בריקודים:
העלייה לרגל להר גרזים
העלייה לרגל השנייה (בשבועות) של השומרונים להר גריזים. אור ליום ראשון, ח' לחודש השלישי, שנת 3654 לכניסת בני ישראל לכנען, 12.6.2016
השומרונים עולים לרגל בשלושת המועדים אל פסגת הר גריזים, ההר הקדוש להם. העלייה הראשונה בפסח, השנייה בשבועות והשלישית בסוכות. זו של שבועות מתקיימת אור ליום ראשון (כתוב: "וספרתם ממחרת השבת…") והיא הנוחה ביותר לצילום: לא קר על הפסגה והשחר עולה מוקדם. השעה המוקדמת נקבעה בימים שהשומרונים סבלו תחת שלטון עוין ונאלצו לערוך את הטקס בחשכה. הר גריזים הוא המקום הכי קדוש לשומרונים לעומת הר הבית ליהודים, וזה ההבדל העקרוני ביננו. הם כותבים "הרגרזים" במילה אחת, שבע אותיות ואכן שבע תחנות בעלייה לרגל על פסגת ההר.
בשלוש לפנות בוקר העולם עדיין ישן אך בבית הכנסת שבשכונה השומרונית על הר גריזים מת-כנסים הגברים לתפילה מיוחדת לחג. את התפילה מוביל הכוהן החזן העומד על הבמה כשמאחוריו הפרוכת המסתירה את ספרי התורה.
מעט אחרי ארבע מסתיימת התפילה והגברים נוהרים ל"בית רבן" – המקום שממנו עולים בשיירה גדולה במעלה ההר.
תחנה ראשונה: מזבח שתיים עשרה האבנים: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה–מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל;" (יהושע ח', ל'-ל"א). בתורה השומרונית כתוב במקום הר עיבל הרגרזים. במקום זה, בדרך העולה להר, מתפללים תפילה קצרה בחשכה גמורה.
תחנה שנייה: מזבח אדם ושת בנו: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר–תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה." (בראשית ד', כ"ה-כ"ו). המקום נמצא כבר בפסגת ההר. כאן יושבים, עדיין בחשכה, ומתפללים בניצוחו של הכוהן פנחס, עוזרו של הכוהן הגדול.
תחנה שלישית: ליד גבעת עולם: "גבעת עולם" היא אבן השתייה על פי המסורת השומרונית. בה נטמן המשכן וכליו שישוב ויתגלה ביום אחרית הימים. לידה עורכים עולי הרגל תפילה ארוכה, במהלכה מניף הכוהן הגדול את ספר התורה כמנהג השומרונים בעת תפילה. בינתיים עולה השחר ומגיעות נשות השומרונים המביאות כיבוד ושתייה לעולי הרגל. משם צועדים עולי הרגל בטור ארוך אל התחנה הרביעית.
תחנה רביעית: אלוהים יראה: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה." (בראשית כ"ב, י"ג-י"ד). בתחנה זו, אל מול עמק המכמתת השרוי בערפילי הבוקר, מרבה הכהן הגדול להניף את ספר התורה, לפנים, לאחור ולצדדים.
תחנה חמישית: מזבח יצחק: "וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים." (בראשית כ"ב, ט'). המזבח שעליו הקריב אברהם את בנו הוא שוחה בסלע. השומרונים עומדים בתור, יורדים למזבח וכל אחד רוכן אל הסלע ונושא תפילה אישית.
תחנה שישית: מזבח נח: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ." (בראשית ח', כ'). התחנה השישית נמצאת ליד הפתח למתחם מזבח יצחק. שם נישאת תפילה קצרה ומשם לתחנה השביעית "עושים שורות": שרים פיוט של מרקה (החכם השומרוני הנערץ ביותר, חי במאה הרביעית לסה"נ). את בתי השיר הראשונים שרים כולם יחד ואחר כך מתחלקים לשניים. קבוצה אחת שרה בית ומסתדרת בשתי שורות והשנייה עוברת בין השורות בשירת הבית הבא, מסתדרת בשתי שורות והראשונה עוברת ביניהן וחוזר חלילה.
תחנה שביעית: גבעת עולם: הסלע החשוף הזה הוא המקום הקדוש ביותר בהר והנכנסים אליו חולצים את נעליהם. כאן נושאים תפילה ארוכה ואחריה מקיפים בשירה את הסלע שלוש פעמים. לבסוף "מחגגים": מתחבקים ומתנשקים. תמה העלייה לרגל השנייה בשנה. על פי הלוח השומרוני ניסן הוא החודש הראשון (כמו במקרא) ופסח הוא החג הראשון.
סמוך למפגש בין גיא בן הינום והקדרון, באתר חקל דמא (חלקת הדמים), שוכן אחד המנזרים היפים והמיוחדים בירושלים המוקדש לאונופריוס הקדוש. אונופריוס פרש לחיי נזירות במדבר ושהה בבדידות ארבעים שנה. מלבושיו נשרו והוא היה מכוסה בזקנו הארוך שהגיע עד הארץ. המינזר בנוי על מערות קבורה עתיקות וחלקן משולבות במבנים שלו. 25.6 הוא יומו של הקדוש. נאספים כמה עשרות מאמינים, רובם צליינים. מתקיים טקס מיסה בכנסייה שהיא בעצם מערה, טקס ברכת הלחם בחצר ותהלוכה יפה המסתיימת במערת קברים שבמרכז החצר, שם מחלקים לכל הנוכחים חתיכה מהלחם המבורך (להבדיל מלחם הקודש!) ותאנה נאה, מביכורי יריחו. התאנה – כי הנזיר שהקים את המינזר השתמש בכסף שהרויח ממכירת תאנים מגן מינזרו.
צילומים משדה הקרב
שיחזור קרב קרני חיטים, שבת, 7.7.2018
בשחזור ההיסטורי של קרב קרני חיטים משתתפים כ-60-70 איש, בראשם חברי מועדון "ממלכת ירושלים", על ציודם המשוחזר בדיוק היסטורי. חלקם רכובים על סוסים, וחלקם נעים רגלית. השחזור הפך למסורת המתקיימת זאת השנה השמינית ע"י המועדון המלכד את מועדוני השחזור והסייף ההיסטורי מישראל וחו"ל. במהלך כל השנה נערכות ההכנות להכנת הציוד ולתכנון הלוגיסטי כגון מסלול המסע, מוסיקה וריקודים אותנטיים (במשתה הלילה שלפני הקרב). השחזור מושך משתתפים מארצות שונות, כולל רבים מרוסיה, שבה מתקיימים פסטיבלים דומים במשך השנה, וחברי מועדוני השחזור שלה נמצאים בקשר הדוק עם עמיתיהם בישראל.
מממממ
ב-7.7 חוזרת האיקונה שבאה לעין כרם לביקור ממגרש הרוסים. זה חג של הרוסים, רובם צליינים. טקס יפה נערך בכנסייה שבנתה ערב מלחמת העולם הראשונה אליזבטה פיודורובסקה לזכר בעלה הנסיך סרגיי ולא זכתה להשלימה בגלל המלחמה. בשנים האחרונות הסתיים בניין הכנסייה – אחת הגדולות בירושלים.
צליינים רבים פורשים הצידה ומתוודים בפני הכומר. תאי וידוי יש רק לקתולים. אחרי הטקס מקבלים את תערובת לחם ויין הקודש.
לאחר הטקס מוגשת ארוחה לכולם ואחריה יוצאים בתהלוכה ארוכה אל כיכר המעיין, משם האיקונה נוסעת במכונית למשכנה במגרש הרוסים. כשהתהלוכה מתקדמת רבים מהצליינים זוחלים מתחת לאיקונה.
ברכת הפירות
טקס קידוש הפירות בכנסייה הרוסית ע"ש פטרוס באבו כביר, יפו,12.7.2017
קידוש (או ברכת) הענבים הוא טקס חשוב בעדות נוצריות רבות, בעיקר בעדות האורתודוקסיות. מקורו הדתי בטקס הביכורים שהתקיים בבית המקדש. בדרך כלל נהוג לקדש את הענבים, והתאריך נקבע על פי זמן הבשלת הענבים ביוון. הנוצרים רואים בטקס את הסרת הקללה שאלוהים הביא על פרי האדמה עבור אדם הראשון וצאצאיו (בראשית ג', 17). הרוסים, שבארצם ממעטים לגדל את הגפן, מקדשים בעיקר את התפוחים (הם נוהגים להימנע מאכילת תפוחים עד יום הקידוש) אך מקדשים את כל הפירות. טקסי קידוש הפירות מתקיימים לרוב ביום הטרנספיגורציה אך בישראל הם מתקיימים ביומם של פטרוס ופאולוס. הטקס העיקרי בישראל מתקיים בכנסייה הרוסית ביפו, המוקדשת לפטרוס.
משעות הבוקר המוקדמות מגיעים רוסים רבים, צליינים ונוצרים-רוסים תושבי ישראל. רבים מביאים סלסלות ושקיות עם פירות לקידוש, אך יש גם המניחים לקידוש בקבוקי מים.
תפילה ואוכריסטייה ("מיסה") מתנהלות ברוסית ע"י כמה אנשי דת בתלבושות זהב רקומות יפהפיות. מקהלת נשים שרה שירה ליטורגית נפלאה.
כמקובל בחגים דתיים רוסיים, לאחר נתינת לחם הקודש יוצאת תהלוכה אל מחוץ לכנסייה. בראשה הולכים נושאי הנסים והאיקונות, אחריהם הכמרים ואחריהם הקהל הרב. התהלוכה עוצרת בכל אחת מארבע פינות הכנסייה, אחד הכמרים מברך בעזרת צלב פרבוסלבי גדול לארבע רוחות השמיים ולאחר מכן מזה על הכנסייה ועל הקהל (כולל עליי ועל המצלמה שלי) מים קדושים.
עכשיו נכנסים כולם שוב לכנסייה לקידוש הפירות. מציבים במרכז את מגש הפירות המפואר שעמד ליד המזבח. הקידוש נעשה בברכה ובהזיית מים קדושים. לאחר מכן יוצאים החוצה וכומר מברך על הפירות שהנוכחים הביאו. האנשים נוטלים את הפירות שהביאו, מתכבדים בהם ומסיימים בארוחה משותפת.
בוקר טוב אליהו (א)
ב-2.8 חוגגים את חגו של אליהו הנביא, הקדוש לנוצרים כמבשר (prodromos) המטרים ליוחנן המטביל. במינזר מר אליאס שבדך בית לחם חגיגה גדולה לנוצרים האורתודוקסים, בעיקר מירושלים, בית ג'אלה ובית לחם אבל נגיעים גם ממקומות מרוחקים. כל שנה יורדת קרן שמש מחלון על כיפת הכנסייה ונופלת כיד אלוהים על המתפללים.
חלק ניכר מהטקס מוקדש לברכת הלחם. מאמינים מביאים בקבוקי שמן אותם מניחים מתחת לככרות הלחם וכך גם הם מתקדשים בהזדמנות זאת
ליד הבמה, בארגז זכוכית, נח לו שלד עטוף שרשראות ברזל. כך מצאו אותו בכוך התבודדות. או שקשרו אותו בשלשלאות אלו והמיתו אותו ברעב או שהוא כפת עצמו כדי להוסיף לעצמו ייסורים ומת בבדידות עם השרשראות.
חגו של אליהו הנביא במינזר סטלה מאריס שעל הכרמל ב-19.8 מציין את יום עלייתו בסערה לשמיים. החג היה פעם חג עממי, המקביל הקתולי לחג אליהו במר אליאס. המוני קתולים, רובם מחיפה והגליל, כולל יוונים-קתולים (מלכיתים) ומארונים, היו באים לחג. מול הכנסייה היה שוק צבעוני והבאים היו מתפללים מעט וחוגגים בחוץ הרבה. כיום, משום מה, לא רבים הבאים. בפעם האחרונה שביקרתי שם (19.7.2016) מילאו כמה עשרות מאמינים את הכנסייה. הם התפללו מול פסלו של אליהו במערה שמתחת לאפסיס ושרו שירי קודש בניצוח נזירה כרמליטית עם גיטרה. בחוץ היה דוכן למכירת פסלי אליהו וגבירתנו של הכרמל ושמן מקודש ועוד דוכן בודד שבו מכרו שמונצעס. לא היה אף ילד בבגדי נזיר כרמליטי שהוקדש לאליהו ושוב לא הרשו להדליק נרות במערה, דבר שפעם הוסיך המון לאווירה. למחרת, כרגיל, נערכו מיסות בערבית: ב-07.00 לקתולים, ב-08.00 למרונים וב09.30 למלכיתים.
מרים המגדלית מוזכרת רק מעט בברית החדשה. בפעם הראשונה בלוקס ח', 2: "…הַשְּׁנֵים-עָשָׂר הָיוּ אִתּוֹ. וְגַם כַּמָּה נָשִׁים שֶׁנִּרְפְּאוּ מֵרוּחוֹת רָעוֹת וּמֵחֳלָאִים: מִרְיָם הַנִּקְרֵאת מַגְדָּלִית, אֲשֶׁר שִׁבְעָה שֵׁדִים יָצְאוּ מִמֶּנָּה". האמונות כי היא הייתה נפקנית שחזרה בתשובה או כי היו לה יחסים מיוחדים עם ישוע, אינן מופיעות בברית החדשה. מרים המגדלית נזכרת גם כאדם הראשון שאליו נגלה ישוע לאחר מותו: "בָּרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנוֹת בֹּקֶר בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֶל הַקֶּבֶר וְרָאֲתָה שֶׁהָאֶבֶן הוּסְרָה מִן הַקֶּבֶר… אַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה זֹאת פָּנְתָה לְאָחוֹר וְרָאֲתָה אֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד, אַךְ לֹא יָדְעָה כִּי הוּא יֵשׁוּעַ…" (יוחנן פרק כ'). במרכוס (פרק ט"ז) כתוב: "כְּשֶׁעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת, מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלוֹמִית קָנוּ בְּשָׂמִים, כִּי הִתְכַּוְּנוּ לָבוֹא וְלִמְשֹׁחַ אוֹתוֹ…". מזהים אותה גם עם "אישה חוטאת" שמרחה שמן על רגלי ישוע וניגבה אותן בשערותיה (לוקס ז', 36). לכן בזיך של בושם הוא אחד מהאטריבוטים שלה. ב-4.8.2014, ביומה של מרים, חגגו אותה הרוסים בכנסית מריה מגדלנה שבמורדות הר הזיתים.
כנסיית מריה מגדלנה הוקמה על ידי החברה האימפריאלית הפראבוסלאבית שיוזמיה היו הנסיכה יליזבטה פיודורובנה ובעלה הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ שאף נוכחו בטקס חנוכתה בשנת 1888.
יליזבטה פיודורובנה נולדה כאליזבת, נסיכת הסה, ונישאה לנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ, נסיך מוסקבה. אחותה הצעירה הייתה הצארינה האחרונה של רוסיה. יליזבטה הפכה לפרבוסלאבית, ביקרה בירושלים ויחד עם בעלה הקימו את החברה האימפריאלית הפרבוסלבית שהקימה כנסיות ומנזרים בארץ ישראל וטיפלה בעולי הרגל הרוסים. היא נרצחה באכזריות, יחד עם כל משפחת הצאר, על ידי הצ'קה. גופתה נלקחה והועברה (דרך סין) לירושלים, שם נקברה, כפי שביקשה בצוואתה, בכנסיית מריה מגדלנה. לימים הוכרזה כקדושה ושרידי גופתה הונחו בארון מכוסה בזכוכית מימין לאיקונו-סטאזיס שבכנסייה. משמאל לאיקונוס-טאזיס מונחת המשרתת הנאמנה שלה. בקריפטה שמתחת לכנסייה קבורה הנסיכה אליס, אימו של הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת בריטניה. הנקודה היהודית: יליזבטה וסרגיי היו אנטישמים ומייחסים להם את היוזמה לכתיבת "הפרוטוקולים של זקני ציון".
בטקס המפואר, הנמשך שעות ארוכות, נוכחים צליינים (בעיקר צלייניות) רוסים רבים והוא מלווה במקהלת נזירות ששרה בקולות שמימיים. מולן שר נזיר גדול ממדים בבס עמוק המזכיר את שליאפין.
נזירה נושאת את מטה הבישוף העטוי בבגד רקום. ליד הכנסייה יש מנזר נשים ולכן הנזירות לוקחות חלק בטקס.
שלושה נרות מסמלים את השילוש הקדוש. שני נרות מסמלים את העקרון הדיופיזיטי. הנרות מסודרים כאות X – ביוונית תחילת המילה כריסטוס. נרות אלו מלווים את הטקסים בכנסייה האורתודוקסית.
בסוף הטקס נעמדים כל הנוכחים בתור לנשק את האיקונות הקדושות של הכנסייה, כמנהג הרוסים.
בסיום הטקס החגיגי נערך טקס האוכריסטייה ("מיסה"). בתמונה: בישוף מציג את הגביע עם הלחם והיין.
אחר כך מסובבים המשתתפים את הכנסיית בתהלוכה גדולה. בראש התהלוכה נושאי ניסים (צלב תהלוכות, פנס והכסהפטרון – עיגול מוזהב עליו שרף שלו שש כנפיים) – ונזירות נושאות איקונות. שלוש פעמים עוצרת התהלוכה ובישוף מזה מים קדושים על הקהל, על הכנסייה ועל המצלמה שלי.
ראו את המבט השובב בעיניו של הבישוף הנכבד לפני שהוא משפריץ על הקהל.
הודו בתל אביב
מיסה לכבוד האסמפטיון וחגיגת יום העצמאות של ההודים הקתולים, 13.8.2016
הקונקנים הם עם שחי בדרום מערב הודו, באזור גואה, ונוּצר בכפייה על ידי הפורטוגלים. כיום חיים רוב בני העם הזה כמהגרים או עובדים זרים מחוץ לגבולות הודו. אלפים מהם עובדים בישראל, כמטפלים בנכים ובקשישים, ואיתם הודים קתולים אחרים, רובם מדרום הודו. בשבת, 13.8.16, אירגן עבורם הכומר הפרנציסקני האחראי עליהם חגיגה כפולה: מיסה חגיגית לכבוד האסמפטיון (העלייה לשמיים של מרים) וחגיגת יום העצמאות השבעים של הודו. מאות רבות באו בתשע בבוקר לבית דני בשכונת התקווה. נשים רבות באו בסארי צבעוני, עטורות תכשיטים, והמקום נראה כשדה פרחים אכזוטיים.
פסל מרים עטור פרחים כמנהג ההודים כיכב בחלק הראשון, במיסה, ואף נשאו אותו בתהלוכה. נאסר עלי לצלם בעת המיסה ולכן, לצערי, אין צילומים ממנה.
אחרי המיסה הוגש כיבוד קל ולאחר מכן החלה חגיגת העצמאות. על הבמה הופיעו במשך כמה שעות רקדנים בריקודים מסורתיים ובריקודים מודרניים, וזמרים שרו שירים מסורתיים ומודרנים. היו הצגות – מחזה פטריוטי על חיילים אמיצים מול מחבלים ומערכון מצחיק שכמובן לא הבנתי בגלל השפה. היו הרבה נאומים וטקסי ברכה ואפילו תחרות תחפושות לילדים. במופעים רבים ניצבת ברקע דמות אמא הודו בבגדים מסורתיים ודגל המדינה בידיה. קרוב לשלוש שעות הקהל חגג והשתתף בהתלהבות בשמחה. בסיום יצאו כולם לחצר, שם הוגש להם, מסירים ענקיים, נזיד מהביל ומתובל, כמו במולדת. אני חוזר ואומר, כרגיל: למה לבזבז זמן וכסף על נסיעות לחול? – יש לנו בישראל הכל.
קידוש הענבים
מיסה וקידוש הענבים אצל הארמנים בכנסיית הקבר, 13.8.2016
קידוש (או ברכת) הענבים הוא טקס חשוב בעדות נוצריות רבות, בעיקר אורתודוקסיות. מקורו הדתי בטקס הביכורים שהתקיים בבית המקדש. אצל הארמנים יש לו גם מקור טרום נוצרי קדום בטקס הקדשת הענבים הראשונים לאלת האדמה. בעדות אחרות יש מקדשים פירות וירקות שונים אך הארמנים מקפידים על קידוש הענבים דווקא, כי הגפן מסמלת את הכנסייה ומהענבים מייצרים את היין ההופך בסעודת האדון לדמו של ישוע. הרוסים, שבארצם ממעטים לגדל את הגפן, מקדשים את התפוחים. טקסי קידוש הפירות מתקיימים ביום האסמפטיון או בטרנספיגורציה (ההשתנות). הטקס הארמני מתקיים שבועיים לפני האסמפטיון, אחרי סעודת האדון ("מיסה"). בירושלים מתקיים הטקס בכנסיות הארמניות שבגלריה של כנסיית הקבר.
איכה
ערב תשעה באב תשע"ו בירושלים,13.8.2016
ערב תשעה באב במאה שערים. בשטיבלאך מתאסף קהל רב, יש גם חדר נפרד לנשים. אחרי תפילת מעריב מתיישבים על הרצפה או על שרפרפים וקוראים את מגילת איכה וקינות ליום האבל. יש הקוראים את איכה ממגילה ממש. הלהיטים בחנויות הרובע לקראת ערב זה הם קרוקס ושרפרפי פלסטיק זולים. באחד השטיבלאך מכבים את האורות וקוראים לאור נרות. יש אפילו מי שמתיישב מתחת לשולחן.
המונים מתאספים ברחבת הכותל. יש המתפללים בעמידה ויש היושבים על הארץ. יש המתייחדים ויש היושבים בקבוצות. רבים מתפללים בכוונה עצומה, עד כדי בכי. כשעזבתי את הכותל אחרי חצות עדיין נהר המון רב בסמטאות המוליכות אליו.
לילה על הר תבור
טקס ההשתנות (טרנספיגורציה) האורתודוקסי על התבור, 18-19.8.2016
"2. אַחֲרֵי שִׁשָּׁה יָמִים לָקַח אִתּוֹ יֵשׁוּעַ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן. הוּא הֶעֱלָה אוֹתָם לְהַר גָּבוֹהַּ לְבַדָּם וְהִשְׁתַּנָּה לְעֵינֵיהֶם; 3. בְּגָדָיו הִבְרִיקוּ וְהִלְבִּינוּ עַד מְאֹד, עַד כְּדֵי כָּךְ אֵין כּוֹבֵס עֲלֵי אֲדָמוֹת יָכוֹל לְהַלְבִּין בְּגָדִים. 4 אָז נִרְאוּ אֲלֵיהֶם אֵלִיָּהוּ וּמֹשֶׁה וְהֵם מְדַבְּרִים עִם יֵשׁוּעַ. (מרכוס ט')
המסורת הנוצרית רואה בהר תבור את מקום ההשתנות. בלילה שבין ה-18.8 ל-19 (לפי הלוח הגרגוריאני) מגיעים אלפי נוצרים אל ההר. חלקם ערבים נוצרים מקומיים וחלקם צליינים, רובם רוסים. הנוצרים המקומיים עורכים זיארה. הם מגיעים מבעוד יום, מקימים אוהלים בכרם זיתים, פותחים שולחנות, מדליקים נרגילות ומנפנפים על המנגלים – בקיצור – עושים חיים כל הלילה. גם דוכנים רבים של שמונצעס מוקמים במקום.
הצליינים עולים להר ברגל. משעות הערב מלאה הדרך התלולה והמפותלת העולה להר במאות צליינים, רבים מהם נשים לא צעירות, העושים עלייה ברגל ממש. הם ממלאים את הכנסייה המפוארת המעוטרת זה לא מכבר (טפטים!), עומדים בתור לנשק איקונות, קונים המון מזכרות דתיות, כותבים שמות בני משפחה להזכרת שמם בעת בציעת לחם הקודש ומדליקים המון נרות בבודקה המיועדת לכך.
על במה מוגבהת מקיימים כוהני דת רבים את התפילות והטקסים ומסביב קהל רב נדחק ועומד על רגליו שעות ארוכות. מתנדבות מרומניה מחלקות אוכל, קפה ותה למאות רעבים וצמאים.
הטקס הדתי מתחיל סמוך לעשר בערב ונמשך עד ארבע לפנות בוקר. בסיום התפילות והטקסים מקבלים המאמינים את האוכריסטייה ("מיסה"). לאחר מכן נערך קידוש (או ברכת) הפירות שהוא טקס חשוב בעדות נוצריות רבות, בעיקר אורתודוקסיות. מקורו הדתי בטקס הביכורים שהתקיים בבית המקדש. יש המקדשים פירות וירקות שונים (הרוסים מקדשים תפוחים). במקומות רבים מקדשים את הענבים דווקא, כי הגפן מסמלת את הכנסייה ומהענבים מייצרים את היין ההופך בסעודת האדון לדמו של ישוע. טקסי קידוש הפירות מתקיימים ביום האסמפטיון או בטרנספיגורציה (ההשתנות). בארבע בבוקר מקדשים את הענבים ומחלקים אותם לקהל.
"7. וְהִנֵּה הוֹפִיעַ עָנָן וְסָכַךְ עֲלֵיהֶם. יָצָא קוֹל מִתּוֹךְ הֶעָנָן: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" 8. וּפִתְאוֹם, בְּהִסְתַּכְּלָם סָבִיב, לֹא רָאוּ עוֹד אִישׁ אִתָּם מִלְּבַד יֵשׁוּעַ. (מרכוס ט').
מספרים שמידי שנה אחרי טקסי הטרנספיגורציה יורד ענן ומכסה את ההר וזה נחשב לנס. שעה ארוכה עמדו מאות צליינים, פרשו כפיים (ומצלמות) בתפילה לכיוון הענן שכיסה את הירח, שרו מזמורים וציפו בדריכות. השנה, למרבה האכזבה, הענן לא ירד.
אאא
ביום שישי, 19.8.11, חל חג ההשתנות (הטרנספיגורציה ) של העדות המזרחיות. הטקס העיקרי נערך, כמובן, על הר התבור, מקום ההשתנות. טקסים ומיסות נערכו לכבוד הארוע בקבר מרים שבקדרון. מ-08.00 חגגו האורתודוקסים (יוונים, רוסים ועוד) ומ-09.30 עד קרוב ל-12.00 חגגו הסורים, הארמנים והקופטים. הטקסים צבעוניים והמקום, מתחת לאדמה, מלא אווירה.
הטקס האורתודוקסי
הטקס הארמני
הטקס הסורי
"סעודת האדון" אצל הקופטים 
לוויית מרים
טקס האסמפטיון הקתולי 15.8.2015
לפי המסורת הנוצרית מרים, אם ישוע, לא מתה. היא נרדמה (דור-מיציון = תרדמה, על הר ציון), הובאה לקברה שבנחל קדרון ומשם נשמתה נלקחה לשמיים וגופה עלה לשמיים. יום האסמפטיון נחגג ב-15 לאוגוסט. הדוקטרינה הזאת התקבלה על ידי הקתולים רק בשנות החמישים של המאה שעברה. בירושלים נחוג האסמטיון של הקתולים זו השנה הרביעית בלבד ולמעשה זה טקס חדש המאורגן על ידי המיסדר הפרנציסקני. הטקס מתחיל בתפילה, שירה וקריאת קטעים מהברית החדשה בשפות אחדות, בגן שמצפון לכנסיית גת שמנים.
לאחר התפילה יוצאים כל הנוכחים בתהלוכת נרות אחרי פסל הבתולה, סביב לגן וממנו למתחם גת שמנים. שם מקיפים את גן הזיתים.
לבסוף נכנסים כולם לכנסיית גת שמנים ("כנסיית כל העמים") שם מקבל את פניהם פסל גדול ומקושט של הבתולה עם משמר נשים נושאות לפידים. כאן מתקיימת התפילה לאור נרות והטקס מסתיים. בסוף הטקס מחלקים נזירים פרנציסקנים גלידה לכל הנוכחים, לצנן מעט את חום אוגוסט.
ב-25.8 חוגגים האורתודוקסים את קבורת מרים אם ישוע. מצפון לכניסה לכנסיית הקבר שוכן מינזר הנקרא "סניף של גת שמנים" שם בחדר מיוחד בארון זכוכית, נשמרת איקונה של מרים מעוטרת באבני חן, כסף וזהב. בארבע לפנות בוקר מצפות מאות נשים לאיקונה. אז יוצא אב המינזר כשהאיקונה תלוייה על צוורו בסרטים צבעוניים וכל הנשים מתנפלות לנשק אותה. אחרי שמשליטים סדר, יוצאת תהלוכה מרשימה בראשה שני טורים של נזירות נושאות נרות ואגודות של ריחן. אחריהן הכומר נושא האיקונה ולאחריהם המון נשים, חלקן9 יחפות. צולם ב-25.8.2012 וב-25.8.2016.
בבב 
עם שחר מגיעה התהלוכה לשער האריות וממשיכה לקבר מרים שבקדרון. שם מציבים את האיקונה על דוכן מיוחד מאחורי הקבר והמאמינות זוחלות מתחת לדוכן, עולות ומנשקות את האיקונה. לסיום מדליקים מאות נרות על המדרגות היורדות לקבר.
חזרת מרים
החזרת האיקונה של מרים מקברה בקדרון למשכנה במינזר גת שמנים, 5.9.2016
שנים עשר ימים הייתה מונחת האיקונה של מרים הקדושה על הדוכן שמאחורי קיברה. קישטו את הדוכן בפרחים חדשים, עטו את האיקונה בשמיכה זהובה ובכרית ונשים המשיכו לזחול מתחתיה. בחמישי לספטמבר, בשש וחצי בבוקר, הגיעו כוהני דת וכמה צליינים, רובם נשים, לטקס השבת האיקונה למקומה הקבוע. עד השעה תשע נערכו תפילות ונערך טקס האוכריסטייה ("מיסה") שאצל האורתודוקסים הוא ארוך במיוחד. לאט לאט הגיעו מתפללים נוספים, רובם צליינים.
בתשע מתחילה להתארגן תהלוכה. בראשה הקווא-סים, אחריהם נושאי ניסים, צלבים ונרות ואחריהם כוהן הדת הנושא את האיקונה. מחוץ לקבר האפלולי ממתינים מאות משתתפי התהלוכה ומשם התהלוכה הופכת להמונית, דומה לתהלוכת הלווייה, אך בשונה ממנה אין זו תהלוכת אבל אלא תהלוכה שמחה. תהלוכה זו נערכת לאור יום לעומת הלווייה שרובה בחושך. מידי פעם עומד איש דת באמצע הדרך, מקטיר קטורת ומזה מי וורדים על האיקונה ועל המשתתפים.
התהלוכה נכנסת בשער האריות וממשיכה בדרך הייסורים. בדרכה מוציאים מהמינזרים איקונות של מרים.
בעשר מגיעה התהלוכה לרחוב החנקה. שם מחכים לה הצופים האורתודוקסים וצעירים נוצרים, השבאב. הצופים הולכים בראש עם תופים וחמת חלילים ועושים הרבה רעש ואחריהם השבאב העורכים זאפה (תהלוכה שמחה) עם קריאות קצובות והרבה התלהבות.
בפינת רחוב הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית ממתינה לתהלוכה משלחת מכובדת של כוהני דת ובראשם הפטריארך והקונסול היווני. השבאב מתארגנים לצילום קבוצתי עם הפטריארך וכשמגיע נושא האיקונה הוא ניגש אליו והפטריארך מברך את האיקונה ומנשק אותה. התהלוכה מסתיימת בכניסה למינזר גת שמנים מול עשרות מצלמות מכל המינים. שם תמתין האיקונה בארון זכוכית עד ל-25 לאוגוסט בשנה הבאה.
אסמפטיון (Essumption) היא מילה המציינת את סופה של מרים הקדושה עלי אדמות. היא לא מתה. היא נרדמה (דורמיציון) על הר ציון, הובאה לקבורה ושם נשמתה עלתה לשמיים, גופה עלה לשמיים ושם הם התאחדו והיא יושבת על כסא המלכות לימין ישוע. ב-28.8 נערכים טקסים של העדות המזרחיות בקבר מרים שבקדרון.
הטקס האורתודוקסי הוא הגדול ביותר. גם בהזדמנות זאת זוחלות נשים מתחת לאיקונה, עולות ומנשקות אותה ולסיום מדליקים גם היום נרות על מדרגות הכנסייה. עיקר הטקס הדתי הוא ברכת הלחם המבורך (להבדיל מלחם הקודש).
אחרי הטקס האורתודוקסי נערכים יחד הטקסים של הארמנים, הסורים והקופטים. הנה הטקס הארמני:
הטקס הסורי:
השנה (2013) הפטריארך הקופטי חולה ואולי על כן היו לקופטים רק כוהן עם עוזר ושתי נשים בלבד:
מרהיב כל הכבוד דנצ'ו